אני מתנצל מראש על השימוש הקלוקל בדפי האתר. זה שיר אישי, לא
יצירה, אך יש גם אלו שיראו בו חן שיגע להם. בכל מקרה, הוא
מוקדש לך נורית- בין אם תדעי אי פעם או לא

היינו שתי טיפות של גשם
במסלולן האנכי על החלון
שלמות - חיות - טוות מסלול פתלתל של זכרונות
לעיתים התקדמנו זה לצד זו
לעיתים בהפרשי מהירות
לעיתים חצו נתיבנו
מלבד אותה פעם
בה נפגשו דרכנו
ולרגע שתי טיפות היו לאחת
לשלם הגדול מסכום חלקיו

ולעגנו לכאוס
וניתצנו את ההסתברות
והקוואנטים נערמו כשלל לרגלינו
ונפרדנו
שוב לזוג טיפות הטוות את דרכן
אך נושאות את מטען האיחוד המתוק
היודעות כי הכבידה חד כיוונית
ורק עדות הזכרון אשר כבר התאיידה מהזכוכית
היא נחמה רגעית

יום אחד נתראה על אדן החלון
אני אהיה בלה מזוקן
את מהשנים
ונחייך - ולא ניגע
מסלולינו שוב נחצים
המתמטיקה ניצחה