האפלה כמו מציפה
השחור עלה על גדותיו.
העלטה אופפת, מקיפה
האושר נראה מעשה מתועב.
החושך הוא נצח
בעולם הדיכאון,
לאהוב זהו רצח
תחת אותה פעימת שעון.
אין מחלימים,
אין תקווה למחר,
פצעים אינם מגלידים,
עולם ריק, מנוכר.
דלת אחת
בעולם הדיכאון
וממנה אין יוצאים,
אין הולכים לשום מקום.
ריח ריקבון שב ועולה לאויר
זרק עצמו מהמרפסת ועתה נח, מחוויר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.