מוקדש ל- א.י.
17.3.2004


בהינומה צחורה
חגגת ליל כלולותייך
על שפת ים אינסוף
רוטטים יצרים
וזר הפרחים נשלח על המים
נבלע, נעלם לו, בין הגלים.

ומשתה מלכים נערך בין ערביים
רוחות קלילות ילטפו הזרדים
ואש מלהטת גיצי העיניים
לילה יורד על פסגות ההרים.

ותכול עינייך, רואה ואיננו
נמתח כאינסוף אל נצח השכול
ומחול כלולותייך רקדת עם-ליל
בינות הפרחים וגרגרי החול.

אך עובך הזמן
שוב ידו המושטת -
תם המשתה
נבלו הפרחים
ירדה עלטה על ליל-כלולותייך
נדם הריקוד
כבו הגיצים

אהבתי לך בוערת
פורחת באש -
לוהטת הרוח, שורפת, מוחצת
הפנית את פנייך -
הלכת לאחר
ואותי הותרת שם בליל...