גיא פריזמנט / נפש כלואה |
מבעד הסורגים עליהם את מטפסת
מנסה לראות עולם
מנסה לראות כמו כולם
לרגע מתמוטטת ונופלת ארצה
וקרן האור מעל פניך נעלמת.
את סגורה בעולם של בדידות ועצב
באויר סמיך, את מאבדת את הקצב
מנותקת מכולם כי רצית רק לברוח
בעןלם של דמעות, את אוזרת כוח
לנסות לחזור אלינו.
ללא הצלחה שוב ושוב את נופלת
ומחכה לקרן אור, אחת, מבצבצת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|