"אני נצחית!"
צעקתי אלייך
ואולי זה מה שגרם לך ללכת
אילו היית מצורע יקירי
וגופך מתפורר מהצרעת
עדיין הייתי נושקת לשפתייך המצורעות
כיוון שאין בי פחד
להלך בין המתים והמצורעים
אני חולת אהבה
מסתובבת במרתפים של בתים נטושים
במסדרונות הלב שנדם
תרה בבדידות
כאילו שתתמלא חיים
אתמול ישבתי לבד במרפסת
דיברתי אלייך
אני מאופרת
ואני יפה היום
ואתה לא מתקשר
וחשבתי שזה מצחיק
שצער וצרעת זה כמעט אותו דבר
ואולי כדאי לקרוא לזה צערת.
כך או כך יקירי,
גם אם לוקה אתה בצערת-
הרי לך שותפה בדבר.
היית מנשק את שפתי ,
על אף הצערת שחלחלה לגופי?
בסוף רק אני והירח
רוקדים דואט
והוא רחוק,
כמוך,
ומלא מכתשים-
כמו הפנים הילדותיות שלך.
הלוואי היית מצורע
ולא הייתי נושקת לך
גלגלי הזמן
נוע
ינוע
ינועו
האיפור נמחק,
הבגדים נעלמו,
השמש מציקה לירח,
והצערת עודנה על גופי הלבן-
מבהיקה מלובן.
החיוך שלי חוזר אליי כמו הד
אני מוכת אהבה
מעולם לא אהבתי
זה חסר טעם
כשאתה פה לידי
מצורע אחד
טמא
הרי אין לי לב
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.