פורשת
ידיה
מבין
הסדינים
שריח
גופך
דבק בהם.
אבק
הלבד
מכסה
על הכל,
הכל
שומם.
אין צלצול הטלפון לא מפסיק,
לא מפסיק.
והלילה
נמשך
ונמשך
עד
אור ראשון,
רק אז
עיניי
מתרצות
להיעצם.
אני חדש
תופרת אל יום
את געגועים
עצמי מקרעי
מתולאת
אין צלצול
הטלפון לא
מפסיק
לא
מפסיק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|