איזה מן
שיכרון חושים
התפשט אצלי
באיברים,
נהרות אדרנלין
מפעמים לי בוורידים
והמוזיקה קורעת את עור התוף,
כל-כך חזק
שלא שומעים,
רעש לבן נתפס
בין הקווים.
דממה נפרשת אצלי
בפנים
והצלילים כמו
נכנסים-יוצאים
בחלל הריק שמהדהד
בין האוזניים.
מסביב מתנהל העולם
באיטיות נשרכת,
נסחבת,
סוחבת
אתמול,
עד שאפשר לראות ממש
איך האור האדום ברמזור
מתחלף לירוק
ואצלי לכחול.
ככה נשמע אצלי
בלוז בלי מנגינה,
כשהנה מישהו סופסוף סתם את הברז
והמחשבות המעיקות
פסקו
מלטפטף
וחיוך טיפשי נמרח על הפנים,
בעיניים שדים מקפצים,
בעודי חושבת-
מי אמר שאלכוהול
אינו יכול
להשכיח את אלו שהיינו
ועודנו
אוהבים.