[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ענת אבישר
/
גלישה מהירה

אל: דארת' ויידר Darth@yahoo.co.il
מאת: נולי Nuli@zmail.net

אולי אתחיל את המכתב באיזו רכבת, לפני שנים. ראיתי אותך יושב
שם, מביט בגשם. כמו בשיר של  זמרת עם קול חם, הייתי כותבת לך
שאני אוהבת אותך.
וזה לא משנה מי אתה. או אם המכתב הזה אמיתי.
תמיד זה אתה אחד. תמיד כותבת אותו אני אחת. ותמיד הם פרודים
לזמן לא ידוע. אולי לתמיד. הדרמה הזו נכתבה עבורנו מראש.



אל: נולי Nuli@zmail.net
מאת: דארת' ויידר Darth@yahoo.co.il

בואי נמשיך, יקירתי, מהמקום בו התחלנו.
רכבת, אמרת. גשם.
אני יושב ליד החלון. ידיי בוודאי בכיסים של הג'ינס.
לפניי כוס אספרסו קצר. השיער מסורק בג'ל. יצאתי באחר הצהריים
הזה בדרך חזרה ללונדון. טיסה שהוקדמה. זה כבר ספציפי יותר.
מעניין איפה את בילית קודם, ואיך התחלנו לדבר. בטח לא התחלנו
לדבר.
אולי רק מבטים חצו את הקרון. שעתיים ברכבת מברייטון.
את תמיד יושבת עם אוזניות? קשה להתחיל לדבר כשהמוזיקה חוצצת
בינך ובין העולם. היי, גם אם כתבו בשבילנו את הסוף, עוד לא
כתבו את ההתחלה. ספרי לי על הנובמבר הזה.



אל: דארת' ויידר Darth@yahoo.co.il
מאת: נולי Nuli@zmail.net

יכולתי לשמוע אותך צוחק בראשי בשורה של הג'ל. היה כיף לחייך כך
למילים. זה לא קורה הרבה לאחרונה. הסיגרייה נתלית מפי, כשאני
מקלידה עוד שורה במכתב הארוך מדי אל חברת כוח האדם השביעית
ליומיים האחרונים. הגשם הבנאלי הזה יורד ומזכיר לי שעבר הקיץ.
גבעתיים המקוללת מסתכלת עליי מבעד לחלון הלא נקי. הדירה
המעופשת הזו היא כל מה שאני יכולה להרשות לעצמי. פעם היה מקום
אחר. פעם היה אחרת בכלל.
עוד מעט ינתקו את הטלפון. עוד מעט יתנתק האינטרנט ואוכל רק
להקליד מילים לדפים ריקים. לא יקרא זאת איש. עוד מעט זה יגמר.
אני מוחה את השחור של האפר מהמקלדת.
שחור ואלכוהול, זה מה שישאר ממני.



אל: נולי Nuli@zmail.net
מאת: דארת' ויידר Darth@yahoo.co.il

האור האפרפר החורפי ממלא את החדר. התעוררות של אחר צהריים. שקט
מדי כאן. לבשתי מעיל והלכתי לסופר. בין כל המוצרים אני מרגיש
חופשי, בזמן האחרון. אמא שלי תמיד אומרת שקניות לא עושים
כשרעבים. אני אוכל המון. יותר מדי. מקשיב ליותר מדי חדשות
רעות. המצב במשק לא קל, כולם מובטלים. אני קונה שני בקבוקי
וודקה זולים. שישכבו בפריזר, עד שיעבור הכל מעליי וישתנה למשהו
כמו פעם. גם זה משהו. הקופאית מחייכת היום, יש לה ליפסטיק
וורוד.
"רוצה מבצעים?"
קולי נשמע חלוש וקטן. "לא תודה."
"שני פאל מאל אדום, כרגיל?" היא מחייכת חזק.
אני מהנהן. עיניה עוברות על מתווי הדמעות של הלחיים. פעם היא
שאלה אם קרה משהו, אבל זה היה מזמן. היא ויתרה לי כבר מזמן על
הסברים. רק מחייכת. תמיד מחייכת.
לא יודע איך לעודד אותך. זה לא נראה יותר טוב מהצד הזה של
הגשם.



אל: דארת' ויידר Darth@yahoo.co.il
מאת: נולי Nuli@zmail.net

אסור לנו להיכנע לחורף הזה. צריך לצאת לרחובות מדי ערב כשמתחיל
הגשם ולמחות נגד השמיים על האפור הזה. תאר לעצמך את הכיכר מלאה
שלטים נגד האפור, (משהו כמו: "אפור הביתה דיכי ולישון") וכולם
לבושים בצבעים מוזרים כמו סגול עם נקודות ירוקות ואדום לוהט
וורוד מסטיק זרחני. אי אפשר יותר לתת לחורף להגיע ככה ולהכניס
אותנו בין שמיכת פוך לוודקה. זו התעללות ברווקים, הקור הזה.
לנו אין מי לחבק בלילה, והאופציה של למצוא זיון להפקת חום
בחיכוך נראית רע מאוד מאז שהתחילו הקונדומים. הגיע הזמן שנגיש
קבילה נגד החורף. אני מתלהמת מול דף הנייר, מתקוממת נגד החורף.
בכלל קמתי במצב רוח מוזר הבוקר, עם חשק עז לנקות את הדירה.
הצלחתי לעשות בה לא מעט היום.
בא לי עכשיו לצאת לטייל, כל האנרגיה ממלאת אותי.
כשאעבור על יד תחנת הרכבת, אתה פתאום תגיע. השומר שוב יצחק
ממני כשאעמוד מול דלתות הזכוכית בעיניים עצומות וצעיף צבעוני
(סוג של מחאה נגד האפור. אבל קטנה בהרבה).



אל: נולי Nuli@zmail.net
מאת: דארת' ויידר Darth@yahoo.co.il

היום כל הדרך חזרה הביתה רוח שואגת סביבי. תל אביב סוערת, הגשם
הדק ניתך על שפתיים גלויות. היתר מכוסה. אני לא ממהר. שיספגו
המים. זו סיבה טובה לעשות מקלחת חמה, ולא לחשוב על בזבוז החשמל
שיש בהדלקת דוד המים החמים.
מול הפנייה לרחוב אני רואה מישהי מניחה משהו, קוברת תחת השיחים
הרטובים.
היא חופנת חזק מעיל שחור, עיניה מתרוממות אליי לרגע. עיניים
חומות מבריקות אדום. משהו משונה בה, בעיניים האלה. היא נעלמת
מאחורי תחנת האוטובוס, מתרחקת. נקודה קטנה ושחורה עם עיניים
אדומות. אני מתאהב בה תוך שניה, כמו בשיר ההוא, תרנגולי קרב
בראשי. בפינה אני מתכופף תחת השיח. קופסת עץ חומה. פינה אחת
שלה שחורה, מפוחמת.
משהו בקופסה משונה. אני עושה עם עיניה האדומות הסכם חשאי,
שאשמור לה על הקופסה. יום יבוא ואתן לה את זה חזרה.



אל: נולי Nuli@zmail.net
מאת: דארת' ויידר Darth@yahoo.co.il

עבר הרבה זמן. את לא עונה. מאז הקופסה.
שוב כותב לך. מתחיל שוב ברכבת. מסתכל עלייך. שוב בוהה בגשם.
קולה החם של הזמרת. איפה את. חולם עלייך בלילה. מתעורר מחובק
עם ריח עץ מעט שרוף. כמו קטורת עדינה. הדהוד כאב הראש מבהיר
שחצי בקבוק וודקה זולה עבר ישירות לכבד שלי. מתיישב לאט. בידי
הימנית חובק קופסת עץ. פותח. ריח מנדרינות מוזר. קטיפה
ארגמנית. תוהה אם זה הריח שלך. זו היית את, אדומת העיניים.
תכתבי לי. בבקשה תכתבי.


 
אל: נולי Nuli@zmail.net
מאת: דארת' ויידר Darth@yahoo.co.il

זה המכתב האחרון. לא אטריד אותך יותר, לוחמנית שלי. את חיה של
כיכרות, לא של מכתבים. בכל רכבת בחיי אני רואה אותך. קופסה
ישנה שמורה אצלי. הלילה היא עוברת מעל-יד המיטה אל הארון. את
לא יודעת, כי לא נשארת לברר, אבל זה סימן לסוף אצלי. אני עושה
לך טקסי קבורה, מודע מראש לזה שאני לא מצליח לקבור כלום.
אבל כתבת את הסוף של הדרמה מראש. אמרת זאת.
אולי אינך קוראת זאת. אולי לא מתחשק לך לענות.
אני חציתי את האפור שלי אלייך, אדומת עיניים. נשארת חידה.
לפעמים חולם על מגע.
לפעמים מעז לצאת מדממת האינטרנט ומנסה לתת לך שם.



אל: דארת' ויידר Darth@yahoo.co.il
מאת: נולי Nuli@zmail.net

כבר שבועות כותבת לך. לא מצליחה לשלוח.
עכשיו כשנשארה לי רק מילה אחת לומר לך, איך אומרים את זה.
העיניים שלי חומות. לא אדומות. לא ארגמניות. הכל אומר שרק
מילים יש כאן.
בעוד יומיים יום ההולדת שלי. לא רוצה לחגוג אותו, לא זוכרת
שנולדתי.
יום יבוא וכל זה יעבור.

נ.ב.
קוראים לי ליה.



אל: נולי Nuli@zmail.net
מאת: דארת' ויידר Darth@yahoo.co.il

בואי אליי.
אל תשאלי, פשוט תופיעי בדלת, בלי להסביר.
בפנטזיה שלי עשית את זה כבר מאה פעם. לפעמים לבושה מתחת
ולפעמים לא. תמיד רעדת, עם כל מה שיש בך שהוא אישה. תמיד נגעתי
בך בעדינות ולאט. שנינו צריכים זמן להתחמם שוב.
וזה חורף קשה. הרוח סוחפת.
כמו בשיר של משינה, אני תאונה שממשיכה להתנהג כרגיל.



כל חורף הקופסה קבועה ליד המיטה. מדי פעם אני לא מתאפק. הריח
משכר.
המציאות קפואה על גל שתיקה מתארך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני מאד מחבבת
את הסלוגנים
שלך, אדולף,
אבל השם שלך...
לא משהו


צפיחית בדבש


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/11/04 3:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ענת אבישר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה