יהיה לי קשה לכתוב על "זה".
כי "זה" לא משהו שאפשר לתאר במילים או לנסות להבין דרך תמונות,
או דרך
שיר של שלמה ארצי או אביב גפן.
"זה" משהו שעובר עלי פעם בכמה חודשים, בלי שום סיבה מיוחדת,
ומשתלט לי על החיים לכמה דקות, שעות ולפעמים אפילו ימים.
השבוע "זה" קרה לי בפעם השביעית אז החלטתי לתת ל"זה" שם...
" ה כ א ב " .
" ה כ א ב " תוקף בלי שום אזהרה מוקדמת ובלי שום התחשבות.
הוא חד, חזק ומפחיד ואין שום דרך להתמודד איתו, אז הוא פשוט
משתלט על כל תא בגוף, מכניע אותו במהירות ומכאיב כמו שרק "ה כ
א ב " יכול.
הוא אוכל אותך מבפנים, משתק אותך ובעצם גורם לך להרגיש בכאב
ובסבל של מישהו אחר.
מישהו שאתה לא מכיר ואין לך שום קשר אליו חוץ מאותן
דקות/שעות/ימים של כאב שאתה חולק עימו ללא ידיעתו.
את הפעם הראשונה שהוא תקף אותי לעולם לא אשכח.
זה קרה ביום ראשון, 8 בבוקר כשהשעון המעורר צלצל.
פקחתי את העיניים והרגשתי צריבה חזקה בתוך הראש, כאילו ננעץ לי
דוקרן קרח לתוך אונה אחת ומנסה לצאת מהשניה.
התרוממתי לעמדת ישיבה ורגליי נגעו ברצפה.
קמתי ואחריי 2 צעדים,  תמונה חדה של קבר ודמעות הזולגות אליו
נגלתה מול עיניי למשך שבריר שנייה.
התמוטטתי על הרצפה והתחלתי לבכות תוך כדי חוסר אונים מוחלט
וחוסר יכולת לחשוב בבהירות.
הרגשתי את עיניי דומעות וניסיתי לנגב את פניי, אך ידיי סירבו
לזוז.
התמונה חזרה אל מול עיניי והפעם לכמשך דקה כשברקע שמעתי "קדיש"
מצמרר.
קול גברי נמוך ושובר אומר "קדיש" תוך כדי טפטוף דמעות בלתי
פוסק על הקבר.
התמונה נעלמה ומצאתי את עצמי מבולבל, רטוב מזיעה ומשתן שוכב על
הרצפה.
נשארתי באפיסת כוחות לישון על הרצפה אבל משום מה לא חלמתי.
כשהתעוררתי סחבתי את עצמי אל האמבטיה, מילאתי אותה במים
ונכנסתי פנימה.
ניסיתי להבין מה קרה, ושכנעתי את עצמי שפשוט חלמתי חלום מוזר
והיתה לי "נזילה" קטנה.
הפעם השנייה בה חשתי ב" כ א ב " היתה חודשיים לאחר מכן.
עליתי על מונית כדי להגיע לחיפה ובערך במחצית הדרך צריבה חזקה
בעיניים עיוורה אותי למס' שניות.
הצריבה התפתחה בראשי, והתפשטה אל כתפיי ובטני, אל ידיי, ירכיי
וירדה גם לרגליי.
הייתי משותק בכל גופי כשלפתע תמונה של חתול העירה אותי
מעיוורוני.
חתול רחוב אפור, קטוע זנב ובעל רגל שבורה הסתכל לתוך עיניי
במבט מתחנן כשלפתע ניחת עליו מחבת ונפלטה צעקה מזוויעה.
הכאב שחתך את גופי היה בלתי ניתן לתיאור.
לכשנעלמה התמונה ממול עיניי מצאתי את עצמי שוב בוכה כשמבטיי
היושבים לידי מזועזעים לנוכח הדמות הרועדת והבוכיה ללא כל סיבה
נראית לעין.
במשך כל אותו היום לא שלטתי בגופי וברוחי ומדי שעה הופיעו למול
עיניי תמונות נוספות של כלבים וחתולים מוכים וחבולים בחלקים
שונים בגופם.
התעוררתי ממעין תרדמות במקומות שאליהם לא זכרתי שהגעתי ומצאתי
את עצמי ספוג דמעות ותשוש בערך 15 פעם במהלך היום.
כשהתעוררתי בבוקר למחרת כבר לא יכולתי להכחיש את שקרה וניסיתי
להבין מה ולמה.
מס' דקות לאחר שהפסקתי לחשוב על "ה כ א ב ", חדרה לפתע תובנה
מסוימת למוחי ועלה הרעיון המטורף, שנבחרתי, ע"י ישות עליונה,
לחלוק כאב של אנשים אחרים כדי להקל עליהם ואולי אף כדי למנוע
את מותם כתוצאה מהכאב
הבלתי-אפשרי.
את "ה כ א ב " הראשון פירשתי ככאב של אב שכול לאחר מות בנו,
ואת
"ה כ א ב " השני ככאב של אדם המתעלל בחיות ואיננו מסוגל להפסיק
מסיבה מסוימת ולכן הוא נקרע מבפנים.
את הפעמים הבאות שתקף אותי "ה כ א ב " אני לא יכול לתאר כי כל
מה שזכור לי מהן הם ימים שאיבדתי, חללים ריקים בזיכרון וכאב
עמוק ועוטף.
אני לא יודע אם ישנם עוד אנשים שחוו את "ה כ א ב " או מכירים
את התופעה ומכיוון שהחלטתי ש" ה כ א ב " שחוויתי השבוע או
האחרון שלי, פשוט רציתי שתדעו ותבינו.

מובס ע"י הכאב
א ס ף ....