ביום האהבה כעסתי על העולם, שלא כמנהגי
כעסתי על עצמי ועליך
על השנים שהקדמת לבוא לעולם לפניי,
ועל הנצח שתקדים לצאת אליו, שהציב בנינו את
גדר ההפרדה
שאריות אחרונות של תכלית פורצות מתוך גרוני
אל הכיור ואני נחנקת
נשנקת
מתרפקת
על זיכרונות העבר
ומתעצלת
ליצור זיכרונות חדשים
ובעוד אני מתרוקנת זועק
יום האהבה מן החלונות
אכזבה
מחלחלת דרך חריצי התריסים והכתובת על הקיר
ברורה מתמיד: אני לבד.
ואתה היום קרוב מאי פעם ורחוק ממני אלף שנות אור,
ואני כמהה אליך בריסון, מתייסרת מחמת הידיעה,
אתה לא אוהב אותי.