לפעמים טוב לי,
טוב לי להרגיש רע.
זה כמעט כמו להרגיש אותך,
חומק בין אצבעות,
מרחף בין הצלילים.
הרוח הנוטפת מפי.
מסעירה מערבולת של תחושות.
ואז אתה יושב מרושל,
מכסה את האוזניים.
סותם אותן היטב עם צדקנות.
ואז אתה קם והולך.
בין דלתי לדלתה.
והמעלית יורדת,
והלב שלי משתטח.
הפעמון מצלצל ,
אצל השכנה.
ואז אתה לובש,
את החולצה הלבנה המכופתרת.
והיא פותחת אותם בקפידה.
ואתה נחשף אל עיניה של אישה.
ואז אני נחשפת אל מול עולם של סתירות.
התפיסה שלי מתרופפת,
והעולם מתגלגל שמאלה או ימינה,
מי בכלל יודע?!
ואני מתגלגלת אחורה.
איתך,
לא איתך.
למי כבר אכפת?!