זה לא הפעם הראשונה,
שהיומהולדת נופל, צולל
ומתרסק על משהו אחר.

אבל השנה, זה אחר,
יותר מצער.
לבד ביומהולדת שלי, הכי חשוב,
הכי שרציתי, להתפרץ,
כמו תמנון,
לכיוונים שונים ומשונים.

והשנה הוא הכי שונה,
כי אני כמו סכין חדה לעצמי,
לתוך תוכי, כמו תמיד,
רק חד יותר, חשבון פתוח שלעולם לא יסגר,
והלהב נובר וחודר.

ומגרעות יש לי אלף, כיעורים
וגלדים, שדים ושלדים
פנימיים, חיצוניים, סביבתיים.


אבל כל מה שרציתי הוא,
אני, כמה חברות, בחור בחיקי,
מוזיקה טובה, אלכוהול,
והרבה מזל טוב,
לא חשבון בנקאי מלא באוברדראפט רגשי,
שהמנהל המניאק שמתקשר כל הזמן, להציק,
לעצבן, להטריד -
הוא,
אני.