[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כשהסורגים היו עוד חללית
והסוגריים היו עוד התכלית,
כשהתפוח היה מלא כרימון
לא נגוס, לא אכול לא מתולע,
כשעוד לא מתו לנו החלומות.
היינו יוצאים לחפש
את קרן האור היחידה שבקעה בינות לעצים
בכדי להרגיש התגלות ולהעצים את נעורינו,
כפות ידינו שאפו לטפס על כל הענפים
פינו שאף את עשן הסיגריה הראשונה
והטבע שאב אותנו לחלומותיו.
בימים האלו רצו רגלינו בסבך ולא רצו להגיע ליעד
בטנינו תפחה ממיץ תפוזים ריחני
והלב היה קולקטיבי.
אולי לא הייתי שם?
אולי איני נמצא כאן היום?
אני
     איני
             אני
                   אני ממשיך לרדת
לתוך נבכי הזכרון
שמתאר את אשר רציתי להיות.
שנה טובה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-אבאש'ך
ערומקו?

-כן.

-אבל אתה יודע
שעם זה לא קונים
במכולת, נכון?



אפרוח ורוד,
מגלה שעם אבא
ערומקו לא קונים
במכולת.

ואפילו לא
בסופר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/8/01 1:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דוד נניק

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה