אמילי התעוררה לאט, המציאות חודרת מבעד לקורי השינה, לא ממש
רוצה לעזוב את העולם החמים של החלומות.
חיוך התפשט על שפתיה, הרגשה נפלאה מילאה את גופה.
רפאל הביט איך פניה מוארות על ידי החיוך, עיניה עדיין עצומות.
הוא הרכין את ראשו, מרפרף קלות בשפתיו על פיה.
מאז אותה נשיקה קצרה בטקס חתונתם הוא השתוקק שוב לטעום את
שפתיה, לברר אם הן באמת מתוקות או שזה היה פרי דמיונו.
בעדינות רבה הוא העמיק את הנשיקה, שפתיו באות במגע מלא עם
שפתיה.
היא שוב חולמת את החלום ההוא, השתרבבה מחשבה לראשה של אמילי,
בדיוק כאשר שפתיה נפרדו, רק מעט.
לשונו עברה בעדינות על מתאר שפתיה, מצמיד נשיקות קטנות על פיה.

ידו עטפה את פניה, המגע הרך של עורה היה ממכר.
אצבעותיו לטפו בעדינות את סנטרה, יורדות לצואר השזוף.
ראשה נשען עמוק יותר אל תוך הכר, נשימתה מתגברת.
פיו כיסה את פיה, שפתיה נפרדות לשאוף אוויר.
לשונו פלשה לתוכה, וקול עמוק נוצר בגרונה, משתחרר לתוך פיו.
היא לא ידעה בדיוק מתי הבינה שהפעם זה לא חלום, אלא מציאות,
אבל הוא כנראה חש בכך, מאחר וסיים את הנשיקה, ידיו עוזבות את
גופה.
היא לא אמרה מילה.
הוא שתק בעודו מביט בעיניה. התשוקה מילאה אותן, ולא מיהרה
להיעלם.
"בוקר טוב", אמרה לבסוף, קולה צרוד.
"בוקר אור", השיב.
שוב שתיקה.
ידיה החלו משחקות בקצה השמיכה שכיסתה את שניהם, מבטה מתחמק
מעיניו, נעוץ בתקרה.
"את רואה? זה לא היה כל כך קשה".
אמילי הרימה את מבטה לעיניו.
ההבעה בהן הייתה קשוחה, טון קולו מחנך.
היא הסתובבה על צידה, הורידה את רגליה לרצפה, הסירה מעצמה את
עול שמיכת הפוך ויצאה מהמיטה.
לכאורה לא היה שום דבר מגרה בכותונת הארוכה, הפשוטה.
אבל השפעת המראה על גופו הייתה כאילו לבשה את הדבר הסקסי ביותר
בארונה.
הוא עקב אחריה במבטו בשעה שלקחה חולצה, מכנס ולבנים ונכנסה
לחדר האמבטיה.
אלו הולכות להיות שלוש שנים מעניינות ביותר, חשב לעצמו.