"כולם מדברים בסוף" אמר הגבוה, בעודו נשען בכתפו על הקיר הלבן
בכניסה לבניין. הנמוך לא אמר דבר, רק הוסיף להביט באנטנת צלחת
שניצבה על גג הבנין השני, בוודאי היתה מעבירה עכשיו ידיעות
חשובות, אך ברור היה שמחשבתו נדדה משם והלאה, ולמעשה לא היה
מביט כלל באותה אנטנה אלא בנקודה שאינה קיימת, ומבטו מזוגג.
"שווה זאתי" הוסיף הגבוה, והנמוך לפתע התעורר ממחשבותיו והביט
בעמיתו במבט שואל. הגבוה הרים את ידו כשהסיגריה מוחזקת בין שתי
אצבעותיו והצביע לעבר השביל המחבר בין שני הבניינים, בחורה
צעירה הלכה בו נושאת תיק מסמכים חום. הוא חזר ושאף עוד יניקה
מהסיגריה. הנמוך הביט בה במבט מתעניין ונראה כי היא הבחינה בכך
ואף ציפתה שיפנה אליה בדברים בשעה שחלפה על פניהם והעבירה את
התג המזהה שלה בכניסה לבניין.

"נראה שקצת פוליטיקה, לא תזיק לך" אמר הגבוה, "היא מקורבת
לבוס, אולי תוכל לשמוע קצת רכילות לדעת מה קורה בקומות
העליונות". "הילד שלי חולה" אמר לפתע הנמוך, "יסמין לקחה אותו
אתמול לרופא, ואתה יודע איך זה רופאים, זה יכול להיות זה או זה
או השד יודע מה, צריך לעשות בדיקות, תמיד הם מסובבים אותך על
אצבע ובסוף אתה עוד משלם להם, צריך לעשות סדר בשרותי הבריאות
במקום הזה". הגבוה רק הנהן בראשו במאין הזדהות מעושה, אך לא
ידע כיצד להמשיך את השיחה מכאן, לא היו לו ילדים וגם לא אישה,
ולא היה לו מושג בכגון אלו ולא רצה להישמע כאוויל.

עשן יצא מבין נחיריו של הגבוה לאחר שנשף את המציצה האחרונה
מהסיגריה והשליך אותה מעבר לגדר. הוא המתין שחברו יסיים גם כן,
ונראה שהוא שוב חזר להרהוריו ומבטו היה נעוץ באחד החלונות
בבנין שממול אשר קודם לכן נראתה בו תנועה.

"נו, אגוז קשה לפיצוח זה.." אמר הגבוה בעודו רומז שהם צריכים
לחזור. הם היו נהגו לדבר עברית ביניהם גם כשהיו יוצאים להפסקה.