אני מספר סיפור קצר, על ילד קטן שהיה לו לב ונשבר.
בלילות אפורים ברחובות קרים משתרעת לה בדידות עמוקה.
ילד קטן ברחובות קרים בלילות צועקים מחפש קצת אהבה.
הוא מצא חברה, סוזי שמה, הם נפגשו במקום לא ידוע.
בסימטה חשוכה הם היו מגלים תאוות בשרים קצרה.
הם גילו את גופם נחשפו בליל ירח כחול. סוזי פשטה את חולצתה.
הוא נכנס לביתה החם בלילה מצמרר.
סוזי הרגישה שייכות, בחושך שחור ובים של בדידות.
ילד קטן פלוני פוסע ברחובות מדוכדכים.
ילד קטן שמשחק משחקים של גדולים.
סוזי לקחה את עצמה וברחה אי שם לירח, היא בכלל הייתה שייכת
לשמיים.
לילד הקטן אבד הבית, הבית היחיד אותו הכיר, המריא ואיננו.
דמעות זלגו כמים ביום גשום, בכי תמרורים כיסה את עינו.
הוא אף חשב לשלוח יד בנפשו שלו.
ילד קטן כשבר כלי, הילד הקטן המצוי בתוכי.
פיסת כלי אחר פיסה חיבר הנסיך הקטן.
אפילו המשיך לצייר כיבשה ושושנה.
אך פיסה אחרונה וחשובה לא עלתה בחיפושיו - פיסה של אהבה.
ילד קטן שנפל ונשבר מאהבה פורחת ולא התאושש בחזרה.
ילד שנשאר ילד אך ללא פיסת חיים חשובה.
כוכב ראה את סיפורו העצוב והאיר לו פנים.
אך אין נפש התדלק אם היא כבויה מבפנים.