[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איציק יאצק שפיציק
/
שירות אלוהי

הוא הופיע לפתע פתאום באמצע חדרי. הוא הלך לפינה, הקיא את
נשמתו לתוך מגרת הנעליים הפתוחה שלי, ניקה את זקנו בשולי
חולצתו, התיישב על מיטתי והחל לבכות.

בשם גוף זה, הוא, אני מתכוון לאדם שיכור, מטונף, לבוש בחולצה
ועליה כיתוב "I love Israel" ובבוקסר לבן. הפתאומיות שבה הוא
הופיע לא הייתה אותה פתאומיות שבה אדם שיכור פשוט פותח את דלת
חדרכם ומתיישב על מיטתכם, הוא פשוט הופיע שם, פתיחת הדלת לא
הייתה חלק מהמשוואה.

החלטתי לנסות לדחוף את השיכור היחף חסר המכנסיים, תחילה
בעדינות, מעט באגרסיביות לאחר שנתקלתי בהתנגדות, במטרה לגרום
לעזיבתו. לפעולה פשוטה זו היו תוצאות הרסניות, הוא החל לדבר.

ברק הבריק ולאחריו רעם הרעים בשמי הקיץ הנקיים מענן. "איך אתה
מעז לדחוף כך את אלוהיך?" שאל בקול רועם, אדי האלכוהול וריח
הקיא תפסו את נחיריי בהפתעה.
בהיתי במטורף בחוסר אמון.
"מה אתה עושה בחדר שלי?"
"מה זאת אומרת?" עכשיו המטורף הוא זה שבהה "הרי האלוהים נמצא
בכל מקום." הבעת הפליאה לא משה מפניו.
"נכון, אבל בדרך כלל מתכוונים לזה שהוא נמצא אצלנו בלב, בילדים
שלנו."
"אז עכשיו הוא אצלך בחדר." אמר בחיוך נצחון אשר היה נמשך כנצח
אלמלא הקאתו הנוספת של השיכור במרכז חדרי.

"אז אתה אומר שאתה אלוהים." אמרתי בעודי מתחמק מריקושטים של
קיא.
"כן." אמר בפשטות, מנגב את פניו בסדיני מיטתי.
"תוכיח." מאושר מהצלחתי לגבור על שיכור מטורף בחוכמתי, שילבתי
את ידיי וחייכתי חיוך מלא גאווה עצמית.

באותו רגע אירע דבר מדהים, השיכור אחז את פניי בידיו והביט
עמוק לתוך עיניי. תחושת שלווה אפפה אותי, הבטתי חזרה לתוך
עיניו וראיתי את העולם כולו, מתחילתו ועד לרגע זה ממש, בחלקיק
השנייה.

אלוהים שיהק לתוך אפי בקולניות, עזב את פניי וחזר לבכות, קובר
את ראשו בידיו בעשותו כן.

נותרתי המום, גם מהריח אך בעיקר מהחוויה. אלוהים בכבודו ובעצמו
יושב על המיטה שלי. בורא העולמות, מחייה המתים, בא אל החדר שלי
כדי לבכות.

לבכות? אלוהים לא אמור לבכות. ניסיתי לחשוב על כל הדברים שניתן
לומר לאלוהים על מנת לעודדו. לאחר שעשיתי זאת שאלתי אותו את
השאלה הראשונה שעלתה במוחי.

"אז מה? אלוהים, אה?"
"כן." הפטיר אלוהים ביובש בעודו מוחה את דמעותיו.
"אז איך זה?"
"אתה יודע, עבודה."
"עבודה?" נזדעזעתי "חשבתי שזה מי שאתה, כמו שאנחנו בני אדם."
"אחרי כל כך הרבה זמן שאני עושה את זה, באמת זה מרגיש כאילו זה
מה שאני." אמר אלוהים בעייפות ניכרת.
הסתקרנתי "כמה זמן אתה עושה את זה באמת? אומרים שאתה קיים עוד
לפני שהזמן היה קיים, שאתה נצחי."
"המשמרות באמת מרגישות לפעמים כמו נצח."
"משמרות? אז איך אתה מקשיב לנו כל הזמן אם אתה לא עובד כל
הזמן?"
"אנחנו מקשיבים תמיד, אלוהים איתך 24 שעות ביממה, 365 ימים
בשנה."
"אנחנו? כלומר יש עוד כמוך?!"
"בוודאי, באלוהים.com יש בין 100 ל- 150 איש במשמרת, תלוי
בלחץ."
"אלוהים.com?"
"כן, עד עכשיו היינו אלוהים בע"מ, אבל גם אנחנו עם הקדמה."
"ומה קורה בחגים, כשגם אלו שלא מאמינים מתפללים?"
"בחגים הגיהנום מגיע."
"עד כדי כך גרוע?"
"מה גרוע? הם עוזרים לתגבר."
"מי?"
"הגיהנום."

ניסיתי להרגע ולעכל את כל מה ששמעתי עד עכשיו, אבל לפתע הייתה
לי הרגשה שזה לא מה שחשוב, כל מה שהיה חשוב באותו רגע היה
לעזור לאלוהים להרגיש טוב יותר. כמו ידע בדיוק מה מתחולל
במוחי, אלוהים החל לדבר.

"קוראים לה אלוהים."
"בחורה, ידעתי."
"לא, לא בחורה, אלוהים."
"אבל היא נקבה, לא?"
אלוהים הסתכל עליי במבט מאיים.
"נו, אתה יודע למה אני מתכוון, היא היא, לא הוא."
"נכון."
"והיא אלוהים."
"נכון."

מבטי המבולבל כנראה לא עשה רושם על אלוהים שכן הוא המשיך
בסיפורו.

"פגשתי אותה בעבודה, היא הייתה האלוהים הכי יפה שראיתי בחיים
שלי, אני הייתי זה שעשה לה את החפיפה, אני הקשבתי לתפילות
ועניתי להן, היא למדה" מבטו של אלוהים הפך חולמני "זו הייתה
אהבה ממבט ראשון"
"כלום, לא יכולתי לומר לה."
"למה?"
"מה בדיוק אני יכול לתת לה?"
"מה לא? אתה אלוהים הכל יכול."
"גם היא."

אלוהים פרץ שוב בבכי, קובר את פניו בחולצתי. חיבקתי את כתפיו
וניסיתי להרגיעו.

"אפשר לשאול אותך שאלה?"
"זה בקשר לאבן שאני לא יכול להרים?"
"כן."
"אז לא."

"למה אתה פשוט לא גורם לה להתאהב בך? אתה יכול לעשות הכל."
"אסור לי."
"אסור לך? מי יכול לאסור על אלוהים לעשות משהו?"
"איגוד העובדים."
"יש לכם איגוד עובדים?"
"בטח, אנחנו משלמים סכום קבוע מהמשכורת והם דואגים לנו."
"אז משלמים לכם להיות אלוהים?"
"שכר מינימום זה לא בדיוק לשלם."
"אז תעזוב את האיגוד."
"כן, זה מה שאני עושה מחר בבוקר."

"אז מה בעצם אתה עושה פה?"
"סתם, יש לי חשק מדי פעם להתלונן."
"אז למה אני?"
"כי אני ממש אוהב אותך."
"באמת?"
"לא" אלוהים ציחקק לעצמו "אני פשוט כל כך שיכור ש..." אלוהים
כבר לא הצליח לעצור את צחוקו המטורף "שטעיתי בדירה."

אלוהים נשכב על הרצפה, מתפוצץ מצחוק. אחרי כמה רגעים שיהק
שיהוק אחרון של עונג ונעלם.

הבטתי בתדהמה לעבר המקום שבו רגע לפני כן אלוהים הגדול מכולם
שכב ושיהק את שיהוקו האחרון. לא האמנתי למה שאלוהים אמר לי,
אוכל לספר לכל העולם את התשובות האמיתיות, אני יודע בוודאות את
קיומו של אלוהים. אנשים בוודאי ילגלגו לי, אנשים יטענו שזה
בגלל הסמים, אבל אני אומר להם שגראס לא גורם להזיות. אני יודע
יותר טוב מהם, אלוהים קיים, הוא נציג שירות.

רגע לאחר מכן אלוהים הופיע שוב, כושל על שתי רגליו.

"אה, כן, שכחתי." אלוהים צרד באצבעותיו ונעלם.

בהיתי במקום מסויים על הרצפה בחדרי, לא זכרתי בדיוק למה אני
מביט לשם, אבל ידעתי שזה חשוב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתם חושבים שלבן
ארצי והד ארצי
יש אותו אבא?









ארצי באנקר


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/10/04 19:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איציק יאצק שפיציק

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה