אנשים חופרים להם לפעמים בעצמם תעלות/
שמפרידות בינם לבין אחרים
מרחק אלפי שנות-אור

וכך גם אתה יקירי
ביצרת עצמך בשיטתיות/
וחיית את חייך כמו אי מבודד, שרק הים,
מלטף לפעמים את חופיו/
זכרונות על חיים קודמים...

שמעת רוח מלטפת/
שמעת את מה ששמעתי אני/
נגעת בעומקי הנפש/
ידעת רק את מה שהיה שלי

שזרת את ידיך בשלי
כמו ששזרתי פעם סלסלה לחג/
הבטתי לתוכך /
לא פחדתי מהזכרונות שנצרבו במוחי/

שברנו את העקרונות/
לא חשבנו אלא על תשוקה שנשטפה כליל בדמעותיי
אז הכרתי בהרס שזרענו...

הכל היה כדאי.