הוא עזב עם אור ראשון
ועצוב לך בלעדיו
העצב מתגנב
ומחבקך בשתי ידיו.
גשם מטפטף בחוץ
ובפנים קר יותר
ניצוץ של תקווה באוויר
אומר לך לא לוותר.
את בתוך מרה שחורה
ומסביב הכול שומם
פוקחת את שתי עינייך
מנסה אט אט להתרומם.
נעמדת על רגלייך
ועמידתך לא יציבה
מה בסך הכול ביקשת?
קצת אהבה?!
ושוב ההתרסקות
ושוב מגיע הייאוש
וליבך הקט מדמם
פצוע הוא אנוש.
ואת לא יודעת
כבר אינך בטוחה
אם מישהו יזכה לשמוע
"אני אוהבת אותך!"
בתוך בדידות אינסופית
בתוך עצב ומכאוב
ילדה קטנה ונאיבית
חלמה לאהוב.