"ילד מה העניינים?"
שואלים אותי בקסבה של חברון
"ילד נו!, תביא ת'בירה"
מבקשים ממני ביחס משפיל

הם רואים בי טפיל
הם חושבים שאני עושה להם
פוזה או תרגיל
אבל אני לא רוצה מהם כלום

הם מתעללים בי
ואני כאילו נהנה
אני אף פעם לא משתנה

אני אוהב את היום
ולראות זריחה
ולמרות שהכוננות
שאני עובר כל יום
לעיתים מצריכה
שינויים יסודיים בהרגלי הצריכה

אני רוצה לצרוח
אני רוצה לברוח משם
מהר ככל האפשר

כן לברוח לכפר
לספר לספר
שהכל כבר נגמר
אך העצב גבר
ואין כלום שנשאר
שהכל כבר עבר

אני אומר לספר
שהכל כבר אבוד
אז אומר הספר:

"הי ילד! תשמע לי חמוד"
"אני בא לעזור כאן"
"אל תפחד לדבר"
"כי אם הגליד הפצע, אז יבוא עוד אחר"

"נו ילד אולי תשתחרר?"
ואני מדבר עם האיש הספר
והולך איתו לסיבוב בתוככי הכפר
הוא אומר לי תמיד

"נו, אולי כבר תלך, כי עכשיו מאוחר."
אז אני מנשק לידי את הכר
והולך כי...

אני ילד משחק
וכל כל מנוכר
אבל הנה נדמה לי
אני שומע צליל מוכר מן הכפר