אף אחד לא מבין
שדברים שקרו כשהיינו ילדים הכי משפיעים על החיים.
יש צלקות עמוקות, מאלה שמשאירות סימנים מגעילים,
ועוד איזה סימנים מגעילים...
אלה דברים שלא קל לזכור, אך גם לא ניתן לשכוח
אלה דברים שעולים כל הזמן שוב לראש וכל מה שרוצים זה לברוח...
אני לא ילדה בעייתית, רק ילדה עם המון בעיות.
אף אחד לא מבין, אף אחד לא מבין!
וזה מה שתמיד גורם לי לבכות...
כולם אומרים שאני יותר מידי רגישה
האמת היא שאני מסכימה עם כולם
כי כאב זה אחד הדברים הבולטים בחיי
מאותן צלקות מגעילות שלא ניתן להתעלם מהן
וזה מה שמרחיק את כולם.
וזה מה שתמיד גורם לי לבכות...
אני אשמה? שלא סיפרתי לאיש מעולם?
סיפרתי למישהו אחד שלא ממש מאמין.
מי באמת יאמין לכזה דבר?
אולי רק אם אגיד שזו היתה אשמתי...
כשמתוודים תמיד מאמינים,
כשמאשימים תמיד יש ספקות...
צלקות מגעילות...
וזה מה שתמיד גורם לי לבכות!!!