תקשיבו.
אני מנסה לדבר בצורה הנכונה,אבל לא מצליחה להוציא את המילים
הנכונות, בבהירות הנכונה ובזמן הנכון. במקום מוציאה מילים לא
חשובות, בבילבול מוחלט ובזמן מחורבן. ואתם מפספסים אותי, שוב.
ואז אני חושבת שאני לא בסדר, ושאני לא מספיק, ושאני לא במקום
הנכון. ואתם מפספסים אותי, שוב. ואני כבר מתוסכלת מניסיונות,
מתוסכלת מעצמי, עייפה. ואתם מפספסים אותי, שוב. ואני כבר
מתחילה להתייאש ובוכה מבפנים, ואחר כך מבחוץ. מתה פעם נוספת
מבפנים, אף פעם לא מבחוץ. ונקברת בבור עמוק שאף אחד לא רואה
בחושך הזה פה והכל מבפנים, אף פעם לא מבחוץ. ואתם מפספסים
אותי, שוב. ואני מדברת אליכם במילים הלא נכונות וקולטת מאוחר
מידי ואז נופלת, מולכם ואתם מסתכלים עליי אבל המילים הלא
נכונות בצורה הלא נכונה קוברים אותי ואתם לא רואים שאני נופלת,
שוב. ואני מפספת אותכם, שוב.כ"כ טיפשי כל הפספוסים האלה, חושבת
לעצמי שזה כבר יותר מידי, פחות מידי, דפוק מידי, מפוספס מידי,
לא חשוב מידי, משמעותי מידי, לא בשבילי. ושוב מילים לא נכונות
ואני מפספסת אותכם פעם נוספת.