אולי אוויר טרפנטין מחק נשמתה.
לאה ציזלר שפכה צבע לרצפה,
בניסיון לתפוס את החלל הנמצא,
בחלל העצום מאחורי העיניים שעצמה,
בו נושאים אותה וצועקים את שמה,
הרגל החליקה והיא חבטה את ראשה,
לאה ציזלר הובהלה, וידנו קצרה מלהושיע.
קברנו אותה בחלקה מכובדת,
ציורים צבועים חלקו לה כבוד אחרון,
הם נשאו את הארון, מזילים דמעות טרפנטין,
לאוויר שכולנו נושמים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|