דרור קמיר / זכר הסופות |
אביב צלול נשק מימי
נהר אשר שכח סופה
אשר הכאיב כבר לא העיב
מלבד ענן לבן תפוח
רוחות ערות הן נסגרות
כמו ענן נכלא בכלוב
כלוב קיץ אל החך ערב
נמס בפה מקהה כאב
שלא יקום עד בוא החורף
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|