הוא נכנס לחדרי, מפוחד.
אני כופה עליו להסיר את חולצתו. שומע אני את ליבו פועם במהרה
בעודי מעביר יד מחוספסת על חזהו השעיר. פותח הוא את פיו
באיטיות, ואני נכנע ומסתכל אל מעמקי גרונו. שקדיו האדמדמים,
לשונו העסיסית, שיניו הלבנות כחלב אב שזורם במותניי. אינני
יכול יותר, אני מורה לו לפשוט את תחתוניו וכחיה בלתי ניתנת
לריסון שולח אני יד, ממשש באצבעותיי את אשכיו, כבצלצלים בשלים
בשוק עובר אני מהאחד לשני. הוא מסנן שיעול קל, נושם עמוק,
ומביט עליי במבט מלא ציפייה.
"פרופיל 97", אני אומר לו ואז חוזר שנית, "פרופיל 97".