אַתְּ צֶמַח מִש-ְתָּרֵג עַל פְּנֵי לֵילוֹתֵינוּ
עָלַיִךְ מְחַפְּש-ִים אֶת הָאוֹר
רַגְלַיִךְ, יָדַיִךְ
מִתְפַּתְּלוֹת בְּכִוּוּנִים הַנְּכוֹנִים
אַל תִּסְמְכִי עָלַי
גַּחְלִילִיּוֹת עָפוֹת מֵעַל מַחְשְׁבוֹתַי
יַנְשׁוּפִים חַגִּים מֵעָלַי
וְאֵין לִי אֲפִלּוּ יָרֵחַ לְהִתָּלוֹת בּוֹ
שׁוּב וָשׁוּב
אֲנִי רוֹאֶה כּוֹכָב נוֹפֵל
חוֹנֵק שָׁם זְעָקָה
וְלֹא מַסְפִּיק לַחֲשֹׁב עַל מִשְׁאָלָה.
דן ספרי. ©