כל הלילה רתחו ימי להבות והשתרבבו לשונות אש מעל הר-הבית.
כוכבים נתזו מן השמים הקלויים ויתכו רשפים רשפים ארצה.  הבעט
בכסאו אלוקים וינפץ לרסיסים כתרו?

וקרעי עננים מאדמים, טעוני דם ואש, תעו במרחבי הלילה.  ויתנו
בין ההרים הרחוקים את זעם אל נקמות, וחמתו בין צורי  המדבר
הגידו. הקרע אלוקים את הפרפוריה ויזר קרעיה לרוח?

ותהי חתת אלוקים על ההרים הרחוקים וחיל אחז את צורי המדבר
הזועפים: אל נקמות ה', אל נקמות הופיע!

הנה הוא אל נקמות, הוא בכבודו ובעצמו. שליו ונורא הוא יושב על
כסא אש בלב ים הלהבה. מעטהו שלהבת ארגמן, והדום רגליו גחלים
בוערות. כתרוהו דהרות אשים, מחול אכזרי קודח סביבו.  על ראשו
תשאה להבה, גומעת בצמא חלל העולם. והוא שליו ונורא, יושב
וזרועותיו נתונות על לבו. מרחיב להבות במבט  עיניו ומעמיק
מדורות בניד עפעפיו. הבו לה', דוהרים דולקים,  הבו לה' מחול
להט ואש!  

הטקסט המנוקד במלואו:
http://benyehuda.org/bialik/megilat.html

השנה מלאו לפטירתו של חיים נחמן ביאליק שבעים שנה ופג תוקפן
של זכויות היוצרים על יצירותיו. יהא זכרו ברוך.