לילה לילה, שמים סגולים בהירים, ים לוחש וחול לבן רקועים זה
בזה, כציור תמונה, יד אומן.
זוג אהבים על החוף, קול הלמות שעוני עולם פסקו נעמדו דום
לכבודם ובמרום לבנה, עינייה נוגות, משגיחה.
שיכור יושב מתבונן בלבנה וצופה בזוג אוהבים.
מנשק צוואר בקבוק וממלמל: בדידות מדברת מפי.


ממשלת יום באה ובלכתה עולה לבנה, מציצה עינה בסדק תריס,
משגיחה. לאחר תשעת ירחי לידה נולד רך, עיניו פקוחות וכמעט קול
בכי אין נשמע.
הזוג מאושר ששון ושמחה.
השיכור יושב מיתבונן בזוג ובלבנה.
בדידות מדברת בפי.
געגועי כבדים, לו אך רק יכולתי לראות רגע אחד ודי לי. ממלמל
ומנשק צוואר בקבוק.

שנה רודפת שנה, הזוג רבים, מתפייסים, מחשבים כלכלה והילד -
ילד.
ילד כבר מלאו לו גימ"ל שנים ואין הגה בפיו, אולי מפגר?
רק נלך למנוחה, והוא נעלם פעם לגן הציבורי, פעם למרכז העיר
ופעם לבית הכנסת, אין מנוחה!
נפנה הגב והבית כולו ירד לריצפה. המסמכים בריצפה, הכלים
בריצפה, הבגדים בריצפה והילד - ילד - גם הוא בריצפה שוכב ישן.
ויש שיכור מנשק צוואר בקבוק, מביט בזוג ובלבנה ומלמל: אך לו רק
יכולתי לראות רגע אחד. געגועי כבדים והמחשבות גם כן, עד כי
לפעמים נדמה לי מראה ומגע.
בדידות מדברת בפי, חזיונות, תעתועים ודמינות שווא.
די לי.
הלבנה בשלה, עולה מאירה, משגיחה ומחייכת סוד.

לילה לילה, שקט, העיר דממה הרחובות שוממים רק רעש בקבוק
מיתגלגל על כביש, יש.
ומעל הבקבוק מיטה, עליה שכוב שיכור.
בבית הזוג ניתעוררו ההורים, עשו דרכם לחדר הקט והילד אין.
מודאגים יצאו את הבית, ראו ועקבו.
הילד ראה הלבנה ועקבה. הלבנה מובילה אוחזת ילד בידה.
לאן? אל השיכור. עתה יש לבנה נוגעת בארץ, מציגה שיכור. ההורים
המומים והילד ילד - ניגש.
שיכור בערסו ממלמל: בדידותי כבדה עלי, געגועי בפי, ילד השכיבני
לישון.

ההורים שותקים. הלבנה מחייכת, לה כבר מזמן ידוע, השיכור ישן
דבר לא יחסר והילד - ילד.

ילטף ראש שיכור ומילים ראשונות, "לילה טוב".