הולכת על חבלים דקים של בדידות
פורשת ידיים לצדדים כדי לא ליפול
צועדת אט אט לכיוון האור
מחפשת ריגושים זולים שימלאו את הריק בחיי
צעדים קטנים של חוסר וודאות
בשלב מסויים כל מה שרואה מסביב זו החשיכה
אין דבר מלבדה
מציאות היום יום, השיגרה.
דבר לא השתנה.

ממשיכה לצעוד, ללא פחד
שומעת את קולך לפתע מהדהד במוחי
ואולי זה רק הדמיון שלי?
וערערת את עולמי, האדמה זזה
אותם חבלים שעזרו לי למצוא נחמה בריק
החלו לזוז
נפילה

ללא סוף

חבטה

סוף סוף התעוררתי למציאות חדשה

ואתה...
אתה איתה.
תודה.