שקט עכשיו,
המוזיקה הפסיקה.
זה הזמן להוריד את המסך.
אבל שקט באולם והמסך תקוע.
כולם דורכים במקום ולא מתקדמים.
וההצגה לא נגמרת,
האורות לא נדלקים...
שקט רפאים... אין קהל.
רק איש אחד מוזר...
עם זקן ארוך ובגדי מסע מרופטים,
יושב בשקט בפינה וצופה.
רק יושב ומסתכל בלי שום תגובה מיוחדת.
ובהצגה המון משתתפים...
מיליארדים, אלפי אלפים.
ואף אחד לא שם לב שיש צופים,
אף אחד לא מסתכל אל מעבר לגבול יכולתו.
וההצגה הזאת, אף פעם לא תגמר.
המסך יישאר תקוע לעד.

   להצגה קוראים "חיים".


12.9.2004