|
שקט עכשיו,
המוזיקה הפסיקה.
זה הזמן להוריד את המסך.
אבל שקט באולם והמסך תקוע.
כולם דורכים במקום ולא מתקדמים.
וההצגה לא נגמרת,
האורות לא נדלקים...
שקט רפאים... אין קהל.
רק איש אחד מוזר...
עם זקן ארוך ובגדי מסע מרופטים,
יושב בשקט בפינה וצופה.
רק יושב ומסתכל בלי שום תגובה מיוחדת.
ובהצגה המון משתתפים...
מיליארדים, אלפי אלפים.
ואף אחד לא שם לב שיש צופים,
אף אחד לא מסתכל אל מעבר לגבול יכולתו.
וההצגה הזאת, אף פעם לא תגמר.
המסך יישאר תקוע לעד.
להצגה קוראים "חיים".
12.9.2004 |
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.