ושוב מגיעה לידיעה,
לתובנה... להבנה.
שוב מבינה שכלום לא השתנה.
כבר כמעט שנה לא השתנה.
ושוב עצוב ושמח
וטוב וכיף ובאסה...
ושוב הכל מתערבב וביחד.
כבר לא יודעת מה להרגיש.
פשוט לא יודעת מה אני מרגישה.
מה יותר חזק?
אולי פשוט לתת למה שחזק להשתלט?
או אולי רק לאהבה?
בד"כ זאת באמת הבחירה שלי.
למרות שהאהבה הזאת לא עוזרת להבנה,
היא מערבלת את החושים
ושוב אני חוזרת למצב של חוסר הבנה.
ושוב מתקשרת אליך
ושוב מבינה שאני דואגת יותר ויותר.
כי כל פעם אתה מגלה לי עד כמה המציאות מרה,
עד כמה אתה רחוק ופגיע.
עד כמה אתה קרוב למטרה.
ושוב כואב ואוהב והלב משתגע...
ושוב מגיעה להבנה.
וכל פעם ההבנה מראה לי דבר חדש ומשנה את הישן...
וכל פעם משהו מתגלה ויש עוד שאלה.
וכל פעם אני מבינה פחות.
נראה לי שאני אף פעם לא אגיע להבנה.
נראה לי שאני אשאר עם השאלה שאומרת שאני אוהבת אותך.



יקירוש... תשמור על עצמך.
תחזור אליי ותבין כבר... אני אוהבת אותך!

14.9.2004