[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מאיה קניג
/
אנונימי

אנונימי אחד
קירצף את חרפתו
ובשארית גאוותו
כתב מכתב ארוך
בכתב ברור ובנוסח מקורי
הסביר את עניינו המסתורי:

מדוע וכיצד
המזלג מרד
והתנגד
ולא רקד

"אני מבטיח בבית זה עבד
שפכתי תמיסה על מזלג
והוא רקד"
כך הוא כתב במכתב
בכתב ברור
ארוך ומפורט כמו בסיפור

סיפורו של אנונימי מתחיל בשיעור חברה
כשכל תלמיד היה צריך להציג דבר מה - לפי בחירה
באותו היום הציגו שלושה ילדים:
לפני אנונימי הציג ילד אחר מרוץ קיפודים
אחריו ניגנה ילדה על חליל את "שירת העבדים"
ואנונימי, בתורו חשף עיסה עושת ניסים

אז - הכיתה, היתה במה
לאותה הגחמה
המביכה, העגומה
של עצם בלי עצם
דומם כליל
ולא נותרה פירצה או שביל
לברוח
"ועכשיו חליל"

כולם צחקו
והמורה קצת כעסה
היא לא האמינה שאנונימי באמת ניסה
להציג איזו תמיסה
היא חשבה שזו בדיחה גסה
על חשבונה

תמיסה מיוחדת וחד-פעמית מאוד
איך הוא רקח אותה - זה סוד
בין מבחנות ושיקויים
מצא אנונימי זה - נוסחת פלאים:
איך אפשר לתת חיים
לחפצים
והם רוקדים

צריך רק קצת לשפוך
לא חשוב על מה
העיקר שיהיה קטן
ואז לחכות קצת זמן

ובמכתב הודיע
(על דף מקלף)
בחוצות
על לוחות המודעות
שהוא עוזב ולא חוזר
הוא הולך להסתתר
ככה הוא, בלי שום חבר

מרוב בושה
מצא מחבוא על צמרתו של עץ,
לבד, יחף
הסתכל איך הירח את החומר-לילה מצופף
סביבו

אנונימי ילד קצת מוזר, או אולי זאת מחלה
כבר לא יודע אם כל זה חלום או מציאות
בשבילו בין שניהם יש בקושי חוט
הוא זוכר, הוא בטוח
שם בחדר
בין מבחנות ושיקויים
המזלג רקד המון
או אולי זה פרי דמיון?

החושך כבר מפחיד, הוא עייף
גם יש שם עטלף
או אולי זה ערפד
ולמה תמיד תמיד לבד

ואז

אנונימית אחת
בת כיתה
היא נגנית חליל והיא ראתה

מאיפה שהיא עמדה אפשר היה לחשוד
שהמזלג באמת התכוון לרקוד
אבל התבייש או התעצל
לא חסרים תרוצים
יש כל מיני אילוצים
ככה זה כשחיים
פתאום

אנונימית זאת - היה לה רעיון
זה בגלל שגם היא קצת חולת דמיון
איך אנונימי לא חשב על זה בעצמו
שבלי מוסיקה אי אפשר לרקוד, לא?

מה אם הם יעשו מין דואט ביניהם
היא תנגן והוא יפזם
על המזלג קצת יותר תמיסה
וכדי שהוא ירגיש בנוחות
הם ישימו בינו ובין הכיתה בד שקוף על חוט
מין פרגוד
והוא ירקוד

אנונימית שלחה את יונת הדואר של בית הספר -  מימי
לחפש ולמצוא מהר את אנונימי
למסור לו פתק חשוב
(בעילום שם, מן הסתם) - ובפתק כתוב
שיש  פתרון, שלא יהיה עצוב
שיפגוש אותה למחרת
"לא צריך להביא כלום
נפגש בחנות לכלי בית, במחלקת הסכו"ם
בחצות היום
תודה שלום"

ובכן
בבקר השכם
סוף-סוף מימי מצאה
את אנונימי ישן, סבוך בתוך עץ צפצפה
ניקור אחד של מקור ביד
אנונימי נבהל, התעורר מיד
קרא את הפתק ונפל מהעץ
"זה לא יתכן, הוא בטח מתלוצץ
פתק בעילום שם - אדם כלבבי
אולי בכל-זאת מישהו מאמין בי"

הוא רץ שמח ומאוורר
עבר רחוב, שדה, כיכר
רץ ממש עד קצה הכפר
שם, מאחורי החורש יש סוללה
מאחוריה יש בור שמתחבר למחילה
תת-קרקעית

אנונימי קפץ לתוך הבור
החליק במחילה בקור
ובסוף נפלט
מסמורטט
אל פתח מאורתו

לא נותר הרבה זמן עד הפגישה
כבר לא יספיק לשפר את התמיסה
ולערוך ניסוי
צריך לשתות מעט שיקוי
בשביל להתחזק
להתלבש יפה, להסתרק
ולצאת

בדרך, רכוב על גב
של תלת אופן
חשב מי זה יכול להיות - אולי מדען
סקרן
או קוסם שנגמרו לו הקסמים והוא נואש
או איש תקשורת מפורסם שמחפש סיפור חדש
לחדשות

בחנות, במקום המפגש
אנונימי מחכה כולו נרגש
פתאום מבחין בבת כיתה - החלילנית
מהר להסתתר, זה הורס את  התכנית
רץ משתטח מאחורי הספות
למה מתעכבת דווקא פה בין הכפות
כבר חמש דקות  

היא לא מוותרת, כנראה קשה לה לבחור
בעצם  די חמודה, אולי הוא יעזור
יש לו טעם טוב בעיניני סכו"ם
מה זה יכול להזיק, היא בטח לא תגלה כלום
במילא לאיש אין בו עניין
ככה בינתיים אפשר להעביר את הזמן

"שלום, הגעת מאוחר"
אנונימי לא מבין דבר
היא מסבירה, הוא מבין
קצת מאוכזב
אולי גם מאוהב
מה עושים עכשיו?

כותבים שיר
קצב, תוים, מילים
חזרות,
בהפסקות- אוכלים
צריך הרבה מפיות  
סכין ומזלג רוקדים להם בפיות
לילות וימים
כל הזמן עבודה
המוסיקה הזאת בכלל מרקידה?
הגיע הזמן לבדוק, נכנס למעבדה

שקט, רק רחש של נוזלים ובועיות
והמון צבעים ובקבוקים וצנצנות
אנונימי לא הכניס לפה אף פעם אף אחד
קצת משונה אבל דווקא נחמד
פתאום לא להיות לבד
ועוד עם מין אנונימית כזאת יפה
היא כבר מרגישה בבית, מסתובבת יחפה

לפני הבדיקה הסופית- כדי להיות בטוחים
כדאי בתמיסה לשפר כמה מרכיבים

צריך למוסס  אנונימי מסביר
אבקה מיוחדת של חומר מדביר
לטפטף להבעיר להוסיף להחסיר
לשפוך על מזלג ואז השיר

הכיתה היא שוב במה
זוג אנונימים מציגים דואט שניהם
היא מנגנת והוא מפזם
אך המזלג הוא המוקד
והוא רוקד
רוקד
רוקד

כולם צוחקים
והמורה שוב כעוסה
אבל אנונימים שמחים:
הם יודעים
הם הצליחו
לתת חיים
אני ראיתי
בעצם זה גם מה שאני רציתי

לתת חיים כל אחד יכול
צריך רק עפרון ודף או בד ומכחול
ולרצות
ולראות
כל אחד
בראש שלו הפרטי, האינטימי
יש אחד כזה משלו - אנונימי

ואנונימית







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הת




לצערנו כותב
סלוגן זה נפטר
בטרם סיים
אותו.
עמכם הסליחה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/8/01 1:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאיה קניג

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה