לחישות, נקישות על העץ העתיק,
העורבים קוראים לה, "בואי!", צוללת בריק,
החורף האפור עוטף אותה, חיבוק אוהב,
שערה נרטב בגשם -
היא חושבת על הקסם.

עיניים ירוקות בין העצים הירוקים,
פיות צוחקות, קולעות הן בזקני הגמדים,
ארוכים כשורשים אבל בצבע קצת אחר,
והיא לוחשת את הקסם.

חיוכה בוהק בלובן פטריות רעילות,
שערה שחור, תלוי קווצות קווצות,
זיעה, והגבות מכווצות, במתח,
עוד מעט נגמר הקסם.

ערפל רענן נעלם בעשן,
מאצבעותיה אש,
וצחוקה חסר הזמן,
מהדהד בין עץ חרוך לבין גופות השועלים,
מהבהב לו גץ כתום באישוניה.

עקבותיה, צעד קל, נטבעו באפר,
והיער דומם וחשוך מתמיד,
והקסם העולז, האפל, הנצחי,
לא נותר לו עוד זכר,
מלבד במוחי.