(עינת יושבת על כיסא באמצע החדר. טלי נכנסת ונשמעת טריקת דלת,
עינת קמה מהכיסא.)
עינת: (מופתעת) טלי, איזו הפתעה נעימה, מה את עושה כאן?
טלי: אל תעמידי פנים כאילו את לא יודעת.
עינת: אני אמורה לדעת?
טלי: (ברוגז) ברור שלא, הרי היית בתרדמת כשזה קרה, לא?
עינת: טוב, טלי, אין לי מושג על מה את מדברת. את מוכנה
להסביר?
טלי: (בכעס) אוהו, כמה שאני אסביר לך, עינת.
(עינת מסתכלת המומה על טלי)
אני פשוט לא מבינה איך את מחשיבה את עצמך כחברה
טובה. שכחת מי עמדה לצידך
בזמנים קשים?
עינת: גם אני עמדתי לצידך בזמנים קשים. אני לא מבינה איך זה
קשור!
טלי: אז אני אעזור לך להבין. לפני שבועיים יצאנו לפאב...
עינת: (נכנסת לדבריה) כן, אני זוכרת. אז?
טלי: הרגשת עייפה והחלטת לחזור מוקדם הביתה.אני נשארתי.
זוכרת?
עינת: זוכרת, זוכרת, אבל אני לא מבינה לאן את מנסה לחתור.
טלי: מה עשית כשחזרת הביתה עייפה לכאורה?
עינת: הלכתי לישון, הייתי עייפה.
טלי: לא נכון! אני יודעת מה עשית בלילה ההוא ואני לא מאמינה
שככה את בוגדת בי,
בחברתך הטובה.
עינת: (מופתעת) מה? על מה את מדברת?
טלי: אני יודעת שבילית את הלילה אצל ערן!
עינת: השתגעת?! נראה לך שאני אבלה את הלילה אצלו? הוא הרי חבר
שלך! למה שאני אעשה את זה?
טלי: זה מה שבאתי לשאול אותך.
עינת: אני בחיים לא אעשה לך דבר כזה!
טלי: זה לא מה שערן אמר.
עינת: זה לא מה שקרה, אני נשבעת. אני אספר לך מה באמת קרה.
טלי: (מתיישבת על הכיסא) אני מקשיבה.
עינת: באותו הלילה הלכתי הביתה ובדרך פגשתי את ערן. הוא
הזמין אותי אליו, כן, אבל לא הסכמתי. אני לא אבגוד בחברה
שלי!
טלי: אז למה לא אמרת לי את זה אז?
עינת: אני באמת מצטערת שלא אמרתי לך על מה שקרה, הייתי
שיכורה ועייפה, והאמת
(פאוזה)
לא ידעתי איך להגיד לך את זה.
טלי: למה שהוא ישקר לי. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי.
עינת: אני לא אשקר לך! החברות שלנו חשובה לי מאוד. את תבחרי
למי להאמין.
טלי: אני רוצה להאמין לך.
(טלי משפילה מבט ועינת יוצאת) |
