שדות של חיטה מזהיבים. רוח קלה נושבת בשיבולים. שחר מפציע,
עולם מתעורר. להקת ציפורים פורצת את שלוות השמים במבנה
אווירודינמי מאורגן להפליא.
תחת לעץ בקצה השדה ילד צווח. הוא ערום ורטוב, חבל הטבור רק
הרגע נחתך והוא נשם את נשימתו הראשונה מחוץ לרחם. מה מצפה לו?
שדות של חיטה יוריקו ויצהיבו. החיטה תאסף ואחרת תיזרע ותינוקות
ימשיכו להיוולד ולצווח. כי זו דרכו של עולם.
מאות אלפי זרעונים יוצאים למסע אל ביצית אחת. רק אחד יפרוץ אל
מעבר לקרום והריאקציה תתחיל. חיים חדשים יתחילו כך, ברחם החם,
המזין, האוהב.

אנו מאחלים לעצמנו יותר מאשר חיטה ובכל זאת אין אנו זקוקים
ליותר ממנה.