הפחד הגדול - זה הפחד להישאר לבד
הפחד הגדול זה לא לדעת מה יהיה מחר
הפחד לראות את החברים מתרחקים
הפחד מהחשש שזה יהיה לעולמים.
למה כשאני מאושרת זה נגמר רע?
למה הנשמה שלי לא יכולה להישאר שלמה?
למה הרגש לא מפסיק להשתלט עלי?
למה זה מחליש אותי - תתקרבו אלי
החברים משתנים - לא נשארים לעולמים
החברים מאכזבים - כשאת מצפה מהם לדברים
החברים לא מבינים למה אני זקוקה
החברים לא רואים שחסר לי מהם החום והאהבה.
גדלנו, התבגרנו, והשתננו - אלא הם שלושת המילים
ככה זה תמיד קורה כשאנו גדלים?
הרי ההתבגרות לא אמורה להיות ביחד?
עם החברים שבילו איתך באושר, שמחה ונחת?
הרי האושר היה קיים בעוצמה אדירה
האהבה ההדדית והנתינה המדהימה
התקשורת האין סופית והחיבה
הם מה שעשו את אותה חברות למתנה.
אותי לימדו שמתנות לא מחזירים
אותי לימדו שחלומות כן מתגשמים,
אותי לימדו לעמוד לצד חברי
אותי לימדו לעמוד על עקרונותי
העקרונות נעלמים - ואיתם המתנות והחברים
מפני ש"חבר" זה משהו אחר,
חבר יהיה לצדך ברגע שתרגיש טיפה רע -
חבר יחזיק אותך כשתהיה חלש נורא
חבר ידבר איתך כשתצטרך תמיכה
חבר יעריך אותך ויאהב אותך כמו שאתה.
אני מבינה מה אומרת המשמעות "חברות"
אני יודעת שזו איננה תחרות,
זה הרצון לעזור בצורה הטובה ביותר
גם אם זה אומר שאני צריכה בשבילו לוותר
למה אני כל כך מעריכה "חברות"
ולמה אני לא רואה את המציאות
למה אני עוד לא מבינה
ולמה כל יום מחדש זו אכזבה?
"אין חברים אמיתיים" - ככה אנשים אומרים
כיום, איתם אני נוטה להסכים
נמאס לי להתאכזב ולצפות
נמאס לי להשקיע ושהלב יקבל חבטות.
אז אולי הפחד הגדול הוא להישאר לבד,
אבל שחברים הם לא בעצם חברים
וכשאתה משקיע ואתה מקבל "בום" לפנים
אתה מבין, מפיק, מקבל ולומד
שמגיע לך הרבה הרבה יותר |
