|
חוט עבה
ומחט חדה
מונחים לצידי
שפתיי הדוקות
קרובות הן אחת לשניה,
בכאב ובדמעות,
אוחזת את המחט
ומתחילה לחורר חור ועוד חור.
מעל השפה העליונה
ומתחת לשפה התחתונה.
שוב ושוב.
ובעזרת החוט משחילה בין החורים,
דמעותיי מרטיבות את שפתיי.
כבר לא שומעים את קולי הוא תקוע בגרוני.
החוט מושחל בתוך חור ועוד חור
שמנוקב על שפתיי.
לא מדברת
רק שותקת
אין בי קול
ישנה דממה.
נותרו מעט חורים לנקב.
החוט מספיק בדיוק עד הקשר לסגירה.
טיפות דמי יורדות אל עבר מורד הגרון.
החור האחרון נוקב, ובתוכו מושחל החוט.
קשר חזק קשרתי שלא יוכל להיפתח.
גזרתי את השארית הקטנה שנותרה.
זרקתי אותה לפח האשפה.
מכאן, מכאן מתחילה שתיקת הנצח. |
|
|
אני נוסע.
נסיעות הן הנפש
של העולם הזה.
נסיעות נשארות
לעד.
הכל פשוט : צלע
הר ירוק ומצמיח
עצים ועשב,
ומולו צלע הר
צחיח ושרוף
שרב,
אני נוסע
ביניהם. הגיון
פשוט של צד
השמש
וצד הגשם. ברכה
וקללה, צדק ואי
צדק
אני נוסע
ביניהם. רוח
שמים ורוח
הארץ,
רוח נגדי ורוח
איתי. אהבה חמה
ואהבה קרה
כמו נדידת
ציפורים. סעי,
סעי מכונית.
יהודה עמיחי
ז"ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.