[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בד בבד
/
כחום היום

ארבעה הם ירדו.
המקום בו החנו את המרכבה לא היה מוסתר כל כך, למעשה הוא היה
בולט למדי, בראש גבעה דלילת עצים.
אולם היה להם בטחון שאלה שגרים בבתים הקטנים והשטוחים ומעבדים
את השדות המגיעים עד לקצה המורד התלול שבו עמדו לרדת בטור
עורפי מהגבעה, לא יעלו בדעתם כלל להסתכל לעבר המקום בו הם
נמצאים, כל עוד מרכבת הרחף הקטנה שלהם תחנה שם, והיא לא נועדה
לחנות שם יותר מיממה וחצי. היה להם גם בטחון שהאנשים לא ישימו
לב כשיעברו על ידם בעת שהם חורשים את השדות, אם לא ירצו בכך.
וכמו בלי משים, בקצה אחד השדות נפרדו שלושה מאת הרביעית,
והתחילו לרדת שוב בטור את הירידה הבאה, בעוד היא פונה מהם
וממשיכה ללכת עם קו הרכס.

השלושה היו מפקד מרכבת הרחף, המדען והמשמיד, שבאו לבקר ידיד,
כלומר עוד אחד מעשרות אלמונים בני התקופה הנתונה בזמנים
מקבילים, שהוגדרו בתואר זה על ידי מנהל העל, שהיה אגב אחיו של
מפקד המרכבה. בכל תקופה נתונה, היה צוות אחד שתפקידו היה לפקוד
את הידידים בני 'זמננו' בנקודות המתפתחות והרחוקות יותר
לגישה.

"נראה חדש, המקום הזה" "לא הרבה זמן ברשימה שלנו" אמר המשמיד,
שנכנס לצוות בתור נציגו של "המריאני הגבוה, הוא הצעיר שבממים
ובין העשירים שבהם, שעושרו הבטיח את קיומו של בית הספר של ענן
הבריאה הלבן, הוותיק בבתי הספר של ההסטוריה המאוחדת, שעמד על
סף סגירה לאחר שאיבד מחצית מכוכביו.
'כמה זמן אתה נמצא פה, שתוכל לדבר על מקומות חדשים' רצה המפקד
להגיד לו. 'הוא בטח ברשימה שלנו יותר זמן מאשר הפטרון שלך נמצא
בראש רשימת השיש של התורמים שלנו' אך כמו ברוב הפעמים, הוא
שתק.
הוא היה פחות צעיר מן השניים האחרים, נמוך מהם ובוודאי שלא היה
בו את יופי עיצוב הגוף החדש, שהיה להם. אך הוא ראה את עצמו
כממשיכם הישיר של המקוריים, אלה שהיו תלמידיו האמיתיים של זה
הראשון שגנב את הידע מן האדונים, בזמן שעוד היו לנו כנפיים
ועבדנו בכוורות יחד עם החרפושיים. לפני שנוספו כל התוספות
שהוסיפו כל המצטרפים המאוחרים, מן הדורות שכבר לא הצטרכו באמת
לשרוד את שדה הכבידה כדי לבצע מסע שבממש.
המדען היה ספקן למדי באשר לכל אותם מיתוסים שהאמין בהם המפקד,
כל הסיפור עם גניבת הידע מהשליטים, ובעיקר הוא הטיל ספק בכך
שפעם חיינו יחד עם החרפושיים ושאי פעם ביצענו איתם מרד משותף.
לא נראה לו שכל ההסטוריה התחילה ממרד בשליטים ובטח לא מכוכב
אחד. דעתו היתה שאבולוציה טבעית התפתחה בזמנים מקבילים
ובעולמות שונים עד שבני הגזעים הדומים מצאו זה את זה בזכות רקע
ההתפתחות הדומה. נראה שבדעתו זו הוא היה קרוב לעמדת הממשלה
הרשמית של מדינתו המערכתית, אשר בזכות כוחה הרב בברית הצבירית
שבה התקיימו רוב מוסדות "ענן הבריאה הלבן", נשלח הוא לעבוד עם
בית הספר וצורף אל הצוות.
גם הוא וגם המשמיד הכירו בכך שלמפקד דעה שונה, אך בסך הכל הם
הסתדרו היטב בטיסות הרבות שלהם. למפקד היה רוגע שהשפיע עליהם
יותר ממה שהודו בכך, כמו גם הרגשתם שהוא באמת רואה למרחוק. היה
לו כוח של סיבולת שהם ידעו שאין בהם, בעיקר המשמיד שידע שהמפקד
במיוחד לא אוהב את התפקיד שלו. אך הוא ידע לבדר אותם בבדיחות
ובסיפורים אקזוטיים מבית הספר המקביל, "הענן השחור" שתלמידי
"ענן הבריאה הלבן" לימדו את כל דרי הברית הצבירית שלהם לתעב
אותו ולהרחיק מעצמם כל מגע עם השקפותיו המופצות בחלל, ובעניין
זה נשארה השפעתם חזקה, גם על הפשוטים וגם על הגבוהים, אפילו
אחרי שבית הספר איבד את רוב השליטה שהיתה לו במדינות הברית.
המשמיד עבד עם אנשי "הענן השחור" ואף למד במוסדות שלהם בימים
שפטרונו, עוד בטרם נעשה מם, היה שגריר הברית הצבירית שלהם
בברית הצבירית האחרת, זו שתמכה ב"ענן השחור", שהיה אחראי על
ייסודה לא פחות ממה ש"ענן הבריאה הלבן" היה אחראי על ייסוד
בריתות צביריות אחדות שמהן נותרה לו אחיזה בעיקר בברית שממנה
יצא הצוות.
המדען הסתדר עם שניהם היטב, והיה מרשים אותם מפעם לפעם בגילויי
המדע העדכניים ביותר שהמשיכו להימסר לו גם לאחר יציאתם,
גילויים שלא אחת היה להם שימוש מעשי בטיסות הארוכות שלהם,
בעיקר כשהיה צריך להמציא מן האויר מזון ומרגיעים, ובמידה רבה
איזן אופיו הטוב, האדיש משהו, את המתח התמידי שבין המפקד לבין
המשמיד.
ומרוחקת מהם, ובחשאי עורגים אליה שלושתם, עשתה את ניסוייה
ומשימותיה שלה הרביעית, המסתורית שהיתה כזאת לא מעט משום שעוד
נותר בה מזרע החרפושיים, שלמרות קדושת "ההסטוריה המשותפת של
המרד, המסעות והלימוד" וכל זה, כבר זמן רב כמעט ולא ראו אותם
בפעולות המשותפות.

"המבחנה אצלך" וידא המפקד אצל המדען.
במרחק כבר נראה האוהל שהם צריכים להגיע אליו, בצבעו הלבן.
"איזה" צחק המשמיד.
"אף פעם לא תדעו" חייך המדען.
כמובן. הנוהל שאין מקובל ממנו. שלוש מבחנות מולאו, אחת לכל
אחד. אחד חתם אותן בתוויות זהות, שני, עם עיניים מכוסות, טרף
אותן שוב ושוב בתוך חדר חשוך, והאחרון, בדרך כלל המדען, שלף
באקראי אחת מהן, בטרם יצאו ממרכבת הרחף. אף אחד לא ידע מה מקור
הנוהל, ואיפה הוא כתוב בדיוק בחוק, אבל אף צוות לא ויתר על
הריטואל, מתחילתו ועד סופו.
המפקד תהה בינו לבין עצמו על השמועות שבין המדענים היו כמה,
מוכשרים וערמומיים ביותר, אשר הצליחו, בטרם נמסרו המבחנות לידי
זה שחותם אותן בתווית זהה, לערבב את תוכן המבחנות וליצור מהן
תמיסה אחת. חלק מהתוצאות, על פי השמועות, היו מחרידות. אך הוא
החליט בינו לבין עצמו: "לא המדען הזה" למרות שאיזה קול ספקני
וממזרי אמר לו "מאיפה אתה יודע".

האוהל הלבן הלך והתקרב. לבן כמעט כמו החליפות שלהם, כמו מרכבת
הרחף.
"תדעו לכם שצריך להיות פה חם מאד היום"
ווסתי הטמפרטורות האוטומטיים שבתוך חליפותיהם לא איפשרו להם
לדעת אם הוא צודק או לא. המדען שאל לפי מה הוא יודע. "לפי זה
שאף אחד אינו הולך בדרך, ולפי זה שאפילו את החיות הטפשות שלהם
הכניסו לתוך האוהלים".
לרגע היסס המפקד אם באמת יראה אותם הידיד גם ללא שיפזרו את
המסך, אם הוא באמת חכם מכל האחרים. ספקותיו נסתתמו כאשר רץ
הידיד לקראתם מפתח האוהל.


מקץ מספר שעות,כאשר בשר החיה הטפשה עם הצמר, הטעים מאד, עם
צירוף המשקה האדום הייחודי לבני הפלנטה הזו (אשר הידיד כפי
שרק המפקד השגיח, היה היחידי באוהל שנמנע מלשתות אותו) השפיע
עליהם וקולותיהם הצטרפו לקולות הצחוק שהתחילו בכלל מאגף הנשים,
בא הזמן לקום ולעזוב בטרם יאמר המשמיד, אשר הושפע במיוחד מן
התקרובת, דבר אחד או שניים יותר ממה שהורשה להגיד (בשפה
שבלימודה השקיעו את חודשי הטיסה האחרונים שלהם, כפי שעשו בכל
מעבר ומעבר), וגם הם יתקשו לעמוד בפיתוי.
"ברור לכם שבקטע האחרון אני לא משתתף" אמר המפקד.
"באמת?" העמיד המשמיד פני משתאה. "דווקא חשבתי שתבוא לעזור
לנו. אתה יודע הרי שהם לא בדעות של המפלגה שלך שם, בעמק"
"המפלגה שלו תמיד מרחמת על אלה ששונים ממנה, זאת אומרת אם הם
מגזע שונה, לא כל כך אם הם מאותו גזע" יצא המדען בעקיצה
נדירה.
"ובכל מקרה הם יודעים לעשות חיים ולרחם, לרחם ולעשות חיים.
בחייך, אתה רוצה להיות שם ראשון כשהיא תחזור, בסדר, לנו אתה
יודע שאין בעיה עם זה" הוסיף המשמיד, "שתיהנה, אבל חסוך לנו
בבקשה את התקשקשויות האידיאולוגיות, לא רוצים לשמוע".
המפקד התעלם והמשיך: "וגם, משהו  אני צריך לספר לידיד על מה
שעומד להתבצע. את  ז ה  לא אוכל לכסות ממנו".

המפקד והידיד נשארו עוד שעה ארוכה על השביל המוליך לאוהל,
השמש הלכה וירדה ומולה התארכו צלליהם של היורדים מזרחה בהר,
לרגע נעצר אחד מהם, הוציא דבר מה מכיס חליפתו, רמס ושבר אותו
בין רגלו לבין האבנים הקטנות, וכיסה את השברים בחול המדברי.

ועד שישובו בכלי הרחף, הם ושתי המבחנות הנותרות איתם, לא נדע
אם מהמפקד אנחנו, מהמדען, מהמשמיד או משלושתם ביחד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ואין לכם זמן
כאילו


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/10/04 7:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בד בבד

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה