להתעורר בכל בוקר לאחר שיכרון חושים, להרגיש רע...
לא להיות חולה זה בריא לנפש.
ואני כבר כמה ימים שוכחת את עצמי בכמות לא קטנה של שכרות.
רציתי אתמול לעצור ולחשוב על זה, אבל היה מאוחר...
וכיוון ההסתכלות שלי כבר נסע ירושלימה.

ללכת לישון בבית של אימא שלעולם לא הייתה לאם, להקיא לפני זה
את שלוק ה"סמירנוף" האחרון שהיא קנתה לי.

"זה בסדר, אימא?"
חבל שלא ידעתי לשקר לה... וחבל שהיא לא ידעה להקשיב.

להתעורר למחרת ולגלות שכולם אותו הדבר:
אותו שולחן השיכרות כבר ערוך לשיכרון נוסף.

"זה בסדר, אמא?"