אלו לא היו זמנים למשקלים ולחריזה
צער עמד כשומר בפתחיהם של בתי הקפה
בפינות רחובות צהובים להצחיק, בהירים להתגרות. דווקא בגללו
רצינו לסחוט שירה מתוך השפה
באצבעות מתעקלות, תובעניות
רצינו לאהוב, להיות רגילים מול הים. להישרף משמש,
להיות מלוחים רק מזעה
שאפשר לשטוף במקלחת זוגית
אליה מגיעים בדילוג, כדי לא ללכלך רצפות.
בין סדינים צחורים התקערנו. קולטריין הסתחרר וויניל,
מקומות אחרים, זמנים אחרים.
בבקרים הוספנו כפית סוכר מיותרת
לכוסות הקפה והסטנו וילון
באדיקות של מי שלא צוו להם
סימנים של דרך. דרכים
לדבר עם האור.
בראשון: רצפות= retsafot |
