מחפש תירוץ לצאת מהמקלט שהוא ביתי
מחניק כל כך לישון לבד בתוך מיטה זוגית
עשן יוצא מן החלון אל נוף יפה שקיעה
חוץ מזמן עוד אין תרופה לחיות בתוך בועה
יוצא לבד בערב,
סיגריה כבר דלוקה
הראש כואב נוסטלגיות
אך לא תצא דמעה
איך אוכל למשוך את הזמן במדרונות של פחד?
מה צופן עתיד מועד?
איך אוכל לסבול לבד כשהורגלתי לסבול ביחד?
איך אוכל לסבול לבד?
אני יושב על הספסל לבד בליל ירח דם
שמח שאורו בוהק מעל רחובות של סתם
קריר לי כאן לבד אך אין עם מי להתכרבל
ושוב אותן נוסטלגיות משאירות אותי סובל
צועד לבד בלילה
צועד בין העצים
נאנח כי אין לי ורד
גאה שאין קוצים
איך אוכל לשתוק, ליבי שוקק לקול אוהב
מה צופן עתיד מועד?
איך אוכל לומר מילה כאשר ליבי דואב?
איך אוכל לסבול לבד?
הפסקתי כל חיפוש, הבנתי כבר את טעותי
לא אחפש רומנטיקה, אולי היא תמצא אותי
ואין אל מי להפנות מילים לשיר של קלישאות
ובכל זאת זיכרונות מתים חוזרים להם לחיות
מחייך לבד בלילה
מחייך רק לעצמי
מרגיש איך כל הסבל
נספג לתוך נפשי
גם בתוך נוסטלגיה יש שכבות לא נעימות
אך מה הוא סבל בלי תקווה?
גם תקופת בדידות יכולה להיראות
כמו עוד נוסטלגיה רצויה... |
