מי קובע בדיוק עד מתי אנו נחיה?
האם הכל כתוב למעלה? וגורלנו מצפה?
בין החיים למוות, האם יש משהו שחוצה?
והאם יש הצדקה לחיות על הקצה?

במה צריך לבחור? לאן צריך לפנות?
למלא עוד את ליבנו בחששות ודאגות?
זה אולי נשמע נדוש אבל זה מה שהוא רוצה.
להיות צעיר לנצח ולחיות על הקצה.

שבעת מדורי גיהנום, בינו לבין האבל.
הוא נחשב לוחם אמיץ ברגעים קשים של סבל.
מבט חטוף למטה, מנפח ת'חזה.
מבלי לחשוב על המחר, הוא חי על הקצה.

על האש ואלכוהול, על גגו של העולם.
אוכל, שותה, צוחק, ליל אוגוסט כה מושלם.
כיף לו ונעים והוא כל כך מרוצה.
כי זה מה שהוא אוהב, לחיות על הקצה.

צעד, מעידה, חושך ויגון...

הוא רצה כך שנזכור עד יומו האחרון.
שגם את מנוחתו ואת השקט הוא מוצא.
רק כשהוא למעלה, שם, על הקצה.

מוקדש לאולג ויינר, חבר יקר שהלך לעולמו בטרם עת, וגילו 25
קייצים וקץ אחד.