באותו לילה חורפי לא חשבה דרסי שמשהו מיוחד יתרחש בביתה.
להיפך, היה זה עוד אחד מהימים הפשוטים הללו של שגרה מתמשכת,
אפורה ומשעממת. כאשר לבשה את חלוק הלילה שלה, העשוי ממשי לבן
ופשוט, היא נאנחה לעצמה אנחה קטנה. היא עטפה את גופה בשמיכת
פוך עם ציפית בצורת לב, התכרבלה ועצמה את עיניה.
"סליחה?"
דרסי פקחה את עיניה. עמדה מולה מפלצת גדולה ומפחידה.
היא רצתה לצרוח ולבכות. זה היה ברור.
"למה את בוכה?" שאלה דרסי את המפלצת המפחידה.
המפלצת מחתה את עיניה המוכתמות בגושים כתומים וירוקים. "רודולף
שכח אותי..." היא יבבה.
"מי שוכח אותך, יצור מפוזר שכמותך?!" רטן קול צפצפני מתחת
למיטתה של דרסי.
דרסי הביטה למטה. היה שם פיון פצפון.
"אתה לא קרוב של טינקרבל במקרה, נכון?" היא שאלה, אבל נראה
שהפיון לא הקשיב לה.
"כמה פעמים אני אומר לך להגיע אחרי ולא לפני, ברונהילדה?!" הוא
צעק, "את מפחידה את הקליינטים!"
"מצ... מצטערת, רודולף", התייפחה ברונהילדה, המפלצת, "זה... לא
יקרה שנית".
"חסר לך שלא!" הוא היטיב את מכנסי הפיונים הקטנים שלו, וחייך
פתאום חיוך רחב.
"שלום לך, בת אנוש ברת מזל. נבחרת מתוך אלפי בני אנוש אחרים
להשתתף בתוכנית אינטראקטיבית ייחודית מטעם תנועת "גם לבני אנוש
מגיע לכייף!" לתכנית קוראים: "היי, אני מגשים את החלומות שלי
ואני לא מת!" בלילה ייחודי זה תוכלי לחוות את כל החלומות
הכמוסים שלך, להגשים את מאווייך הנסתרים, ולקבל גלידה חינם אחר
כך. כל שעליך לעשות הוא לומר "כן", ומיד נמריא לדרך!" הוא
החליק בחזרה דף נייר כסוף שהציץ בו לחילופין.
דרסי כיווצה את עיניה. "איפה המלכוד?" היא שאלה. למרות שלוש
עשרה שנותיה, היא הייתה פקחית למדי. אמא ואבא אמרו זאת.
רודולף צחקק בעצבנות. "שום מלכוד, איזה מלכוד? בוודאי שגבירתי
לא תטיל ספק באמינות..."
המפלצת המפחידה קירבה את אחד מקוציה לפיון.
"אה, אולי גבירתי מתכוונת למחיקת זיכרון קלה שתיערך בה אחרי
החוויה המרגשת והמדהימה שהיא תעבור...? עניין שולי בהחלט, אני
מבטיח."
"לכמה זמן?" שאלה דרסי.
הפיון מלמל משהו על כפיות תודה. "הגברת לא תזכור שום דבר
מטיולה המרהיב", הוא אמר בחיוך הרחב ביותר שלו. הוא נזכר
בשיעור כוכבית אחד עשרה. "על הלקוח לקבל את השירות הטוב ביותר
שהיצור העל- טבעי מסוגל לספק לו. כל מגע עם האובייקט יתבצע
בחיוך רחב, בין אם השירות הוא ריפוי פצעים או הטלת קללה. זכרו,
החיוך משנה את הכל!"
"הממ..." מלמלה דרסי, "כמה חלומות אני יכולה להגשים?"
הפיון נרגע. "שלושה חלומות. וגלידה אחר כך."
דרסי חשבה לרגע. "בסדר, אני מסכימה", היא אמרה לבסוף, "אבל
גלידה בטעם תות, ובלי טריקים!"
"חס וחלילה. בלי טריקים, גבירתי. אחרי הכל, אנחנו מתנדבים!"
רודולף נפנף בכנפיים זהובות, וחג מעל לראשה של דרסי. הוא ריחף
לעוד כמה שניות והביט מסביבו בעצבנות. "ברוני?! איפה אבק
הפיות?"
"אה, סליחה", המפלצת הוציאה ביד מגושמת מעט אבק זוהר משקיק
פלסטיק. היא נשפה אותו על גופה של דרסי, שהחל לנצנץ.
"או, זה מדגדג", צחקקה הילדה.
הפיון הוציא זוג משקפי שמש. הוא שלף מכיסו מכשיר כסוף מתכתי
קטן בצורת גליל. בקצה העליון שלו הורכבה נורה אדומה. "תסתכלי
היטב למכשיר הזה בעיניים ברגע שאומר לך..." הוא אמר, והרכיב את
המשקפיים.
הקוץ של ברונהילדה התקרב לפיון הקטן שנית. "רודולף, זה בסוף,
לא עכשיו!" אמרה ברונהילדה.
רודולף קפא לרגע. הוא החזיר את המכשיר לכיסו, והסיר את משקפי
השמש. "תשכחי מזה בבקשה", הוא אמר לדרסי.
"עכשיו, תחשבי על החלום הראשון שהיית רוצה להגשים", הוא אמר
בקול מתנגן. "לדוגמא, דייט עם בראד פיט לאור הכוכבים... או
לקבל בובה חדשה שיודעת לדבר..." פתאום סחפה אותם מערבולת
צבעונית. כאשר דרסי פקחה את עיניה שוב, היא ניצבה מול סוס לבן
מעופף. הוא היה חזק וחסון, רעמתו התנופפה ברוח. הוא ליחך דשא
באחו נרחב, תחת שמיים תכולים.
"אדוריאן!" קראה דרסי, רצה ופורשת את ידיה.
הסוס הרים את ראשו. "אדוריאן?!" הוא שאל בקול גבוה, "לא קוראים
לי אדוריאן. אני סופר-סוס! או, רוצה לראות משהו מגניב?"הוא
המריא לשמים, פרש את כנפיו, וצעק: "זה לא מטוס! זה לא ציפור!
זה סופר-סוס!!!" הוא נחת למטה בחיוך גדול. דרסי הביטה לאחור.
רודולף וברונהילדה משכו בכתפיהם. "זה מה שהתקציב מאפשר", אמר
הפיון.
דרסי הפנתה את ראשה בחזרה לסוס המעופף. "החלום שלי הוא לעוף על
סוס מעופף מעל לטבע מדהים".
"שוב פעם מטרידים אותי מהאגודה למען בני האנוש?" רטן סופרמן,
"מתי תקלטו שלא כל החיים סובבים את בני האנוש שלכם?!" הוא אמר
לפיון ולמפלצת.
"סליחה, סוסי המעופף היקר, אם להזכיר לך, עשינו הסכם מסוים
בנדון, נכון?" אמר רודולף בנעימות.
"קודם כל, אני לא עשיתי שום הסכם. זה שפגסוס מחשיב את עצמו
וקובע שאת החלטותיו יישמו כל הסוסים המעופפים בהחלט לא אומר
שאני מסכים!"
"תראה, סופר-סוס, נכון? שמע, יש פה בת אנוש אחת שמתחננת למסע
עוצר חושים מעל האוקיינוס, ההרים, מפלים וכל הסיפור. הרי לא
תאכזב אותה? תראה איך שהיא מביטה בך!"
דרסי הסתכלה בדיוק על פרח עם עלי כותרת בצבע של זהב.
"נו טוב, היא לא נראית כל כך כבדה", אמר הסוס, "קדימה, ילדה
קטנה ונרגשת, תעלי על גבי הרחב והחסון. נצא להרפתקה שלא
תשכחי!" הפיון הביט פתאום באותו הפרח בעניין רב.
"יש!" צעקה דרסי, ועלתה על הסוס המעופף. הם המריאו. הרוח היכתה
בפניה, אך היא נאחזה ברעמתו הצחורה. הם ריחפו מעל ימים והרים,
יערות ונהרות, אוקיינוסים ומפלים. כאשר הם חצו את קשת הענן,
דרסי שמעה שריקת רוח חזקה מאחוריה. השריקה התחזקה ונהפכה רמה
יותר, כאשר הרוח צלפה בהם וטלטלה אותם מהצד. היא הביטה לימינה,
וראתה את האציל שבסוסים, המרהיב בה"א הידיעה בשמים, המהיר
מכולם. "איזה שמוק", מלמל סופר-סוס. הפלא המעופף עופף עתה
לצדם. "היי!" אמר האציל שבסוסים, המרהיב בה"א הידיעה בשמים
והמהיר מכולם. "פגסוס הוא שמי, מלך השמים תוארי. ומי הגברת
הנאווה שרוכבת על גבו של אחד מנתיני הנאמנים?" סופר-סוס צהל
בכעס. "מה אמרת, חתיכת אפס מעופף?! מי אתה חושב שאתה, שאתה
קורא לי נתין שלך?!" פגסוס לא התרגש. "חבל, רציתי לנהל שיחה
בונה וידידותית. מילא, אעוף לי למקום אחר..." הוא נופף פעם אחת
בכנפיו, וכעבור שניה הוא היה נקודה צחורה בקו האופק. "שוויצר
בלתי נסבל! חכה חכה, נראה מי עוקף פה את מי!" צעק סופר-סוס.
"תחזיקי חזק", הוא מלמל, נופף בכנפיו, ושגר את עצמו במהירות
האור. "תוריד אותי! תוריד אותי!" זעקה דרסי. היא נאחזה כמו
מטורפת ברעמה שלו, אך הרעמה לא הייתה חזקה מספיק, והשערות
שדרסי החזיקה בהן נתלשו. היא מיד נאחזה בפיסת רעמה אחרת, אך גם
היא נתלשה. סופר-סוס התחיל לצווח. "מה את עושה לרעמה שלי?!" מה
את עושה לה?! הוא התחיל לאבד גובה במהירות. דרסי הביטה באימה
על האדמה המתקרבת. הסוס המשיך לצווח בעיניים מסומאות מכאב.
"הרסת את השיער שלי!" הוא פקח את עיניו וניווט לאגם גדול שהיה
מתחתיו. הם נחתו נחיתת אונס. דרסי התגלגלה מגבו, וסופר-סוס
מיהר לשפת האגם. הוא פלט זעקת שבר. "לא! איפה היא?!" הוא הביט
בבבואתו. כל השיער האצילי שכיסה את צווארו נתלש באכזריות. חלק
מהרעמה נשאר לצד האזניים ובחלק העליון של הראש, אך שאר השערות
שנותרו היו בגודל לא שווה, מבולגנות ודלילות.
לפתע הוא הביט לאחור באיום. "את!" הוא נהם. דרסי צעדה לאחור.
פתאום נשמע קול "פוף", והפיון והמפלצת הופיעו לצידה. "מזל טוב
על הגשמת החלום הראש..." פתח הפיון והביט בסופר-סוס. "או". הוא
מלמל. "אתם!" אמר הסוס בקדרות מפחידה. "מש... משהו קרה?" שאל
הפיון. מבטו של סופר-סוס לא השאיר מקום לספקות. המבט אמר
בבירור: "מישהו הולך לחטוף פה. בגדול". הסוס הוציא מיד פלאפון,
וחייג מספר ספרות. "הלו, אהלן, גיזמו, מה המצב? יופי. גם אני
אוהב אותך. לא, אני אוהב אותך. לא, אני אוהב אותך יותר. לא לא
לא, אני!" "בואו נתחפף", מלמל הפיון. גיזמו היה עורך הדין של
סופר-סוס. אל תשאלו אותו איך הוא יודע את זה.
"תחשבי מהר על החלום השני שלך", הוא לחש. דרסי חשבה. המערבולת
הצבעונית הקיפה אותה שנית.
היא הייתה בלב שטח ירוק מסולע. השמש בהקה באמצע השמים נטולי
העננים. דרסי לבשה שריון קל והחזיקה בחרב חזקה ונוצצת. הפיון
והמפלצת הסתכלו עליה בהערצה. "את החלום הזה מבקשים בדרך כלל
הגברים, את יודעת", אמר רודולף. דרסי בחנה את החרב ובדקה את
איזונה. "עכשיו צריך לבוא האיש הרע", היא אמרה בחיוך.
השמים זרועי הכוכבים נצנצו מעליהם. רוח קלה הרעידה את גופה. אך
היא לא זזה. האויב צריך להגיע. בקרוב.
השחר הפציע. גרונה כאב. אולי אמא של רודולף הייתה צריכה להישאר
מחוץ לעסק.
פתאום היא שמעה קול רשרוש מהשיח שלימינה. הקול שב ונשנה. קול
צעד כבד, כזה שמשקל חרב מכביד עליו. היא נדרכה. מבעד לשיחים
הופיע לוחם אדיר. הוא היה שחום עור, אוחז בחרב ארוכה ודקיקה.
הוא פסע לכיוונה, לא מבחין בה. דרסי צעקה צעקת קרב ורצה עם חרב
מונפת לעבר האויב. היא דימתה בנפשה את הרגע שבו תשתקשק חרבה עם
חרבו, ההרגשה העילאית של שני כוחות שנפגשים ומחוללים במחול
גמיש ומרהיב...
"רגע, רגע!" היא שמעה במעומעם, ופקחה את עיניה, שנעצמו בגלל
ההתרגשות. "רגע!" היא ראתה את הלוחם עומד בפאניקה, פיו ממולא
בדבר מה. הוא הצביע בטירוף עם חרבו על כריך גדול שהחזיק בידו
השמאלית.
היא עצרה, והוא בלע. "תגידי, לא לימדו אותך של מסתערים על
אנשים בזמן האוכל?!" קרא הלוחם הגדול.
"ולא לימדו אותך לא לתת לנערות צעירות לחכות?!" קראה דרסי.
רודולף ודינה יצאו במהירות ממחבואם. "ככה, גאווין?! שולחים לך
ילדה קטנה, אז אתה מקווה להתחמק מחובתך ולא להופיע לאתגר?!
שלחנו לך לוח זמנים מפורט לגבי הפעילות שלנו, וחתמת על כך!
שנזכיר לך מהו העונש לאכזבת בן אנוש?!" אמר רודולף.
האביר הסמיק. "זה כל כך מבזה", הוא יבב והשליך את הכריך שאכל
בהבעת צער. אחר כך אחז בחרבו.
"קדימה ילדה קטנה, תראי מה יש לך!" הוא קרא בקול בס מפחיד.
דרסי נהמה ותקפה במהירות. סימן אדום גדול הופיע על מצחו של
גאווין. "איה!" הוא קרא, ושמט את חרבו. היא לא היססה, ושלחה
בעיטת קונג פו אל צלעותיו, שהשמיעו קול פיצוח מוזר. אחר כך
עברה לסדרת אגרופים מתוזמנים לפניו, שהוא ניסה לסוכך עליהם
באמצעות ידיו ללא הצלחה. לסיום היא קפצה והנחיתה על חזהו את
רגלה, לבעיטה מסובבת מרהיבה. הוא נפל על פניו באנקה שיכלה
להיות של פיל.
דרסי הפנתה את גבה לאביר השוכב ללא ניע, ומתחה את פרקי
אצבעותיה. הם נענו בקולות "קנאק" שמחים.
זה היה טוב.
היא ראתה את רודולף ואת ברונהילדה מזמנים ניידת אמבולנס, ותוך
שנייה הופיע אוטו ממונע בשטח הירוק. שני שדונים קטנים ירדו
מהרכב. אחד מהם הוציא אלונקה, בזמן שהשני הדביק על האוטו שלט
גדול: "זהירות, גאווין ברכב". תוך שנייה ירדו. הם פרשו אלונקה
סגולה, העלו את האביר הנאנח עליה ונעלמו במהירות שבה באו.
הזעקות שבקעו מהרכב הדהדו במקום דקות ארוכות לאחר מכן. "מטרד
לאוזניים, הבחור", אמר רודולף, והסיר אטמי אוזניים ורודים. "אם
כן, מהו חלומך האחרון, גברתי הלוחמת?" שאל הפיון. חוק פרח תשע
אמר שלהחניף לבן אנוש אף פעם לא מזיק, ולרוב גם מועיל.
היא חשבה, והחליטה. דינה פיזרה את אבק הפיות. עורה נצנץ.
המערבולת סבבה אותה שוב.
היא פקחה את עיניה. גופה היה עטוף בשמלת ערב צחורה. היא ענדה
כתר על שיערה המלופף. היא הייתה... "מה לעזעזאל את עושה פה?!"
זאת הייתה אשה. אשה שהסתכלה עליה בזעזוע עמוק. "הנסיך זיגפריד
צריך להגיע, איפה הנסיכה אליה?" היא צווחה בהיסטריה. פתאום
דרסי שמה לב לרחש חשוד מכיוון חדר המלתחה המלכותית. היא פתחה
את הדלת. רודולף וברונהילדה התגלגלו משם, ונפלו בקול על הרצפה,
יחד עם שק גדול ומלא במשהו בועט וזז. הם נראו מאוד... אשמים.
"מהר, הנסיך בא!" קראה אחת מהנערות שעמדו בדלת. דרסי קפאה. כך
גם רודולף וברונהילדה והאשה המכוערת. אבל לא היה זמן; כעבור
שניה הוא נכנס. הוא היה יפה, הוא היה חתיך, הוא היה גלשן רוח
וים והצטיין במשחקים בפלייסטיישן (מחפש פנויות בין שתיים לארבע
אחר הצהריים, יום שישי כל היום, אופציה מועדפת להישאר גם
לשבת).
הוא הביט סביבו בחוסר הבנה. כעבור שניה הוא כנראה מאוד נבהל
ממשהו, כי הוא החל לצעוק "אליההה? אליההה? איייפפהה אתתת???"
(אם את מסוגלת לסבול גמגום וטמטום כרוני).
משהו זז וצווח בתוך השק. זיגפריד מיהר אליו, והחל לגלגל את השק
בחוזקה. הצווחות בתוך השק התחזקו יותר. רודולף הרגיש שהוא לא
יכול יותר, ואמר: "נסיכי, הקשר נמצא איפה שהשק נעשה צ-ר יותר".
זיגפריד הביט בו בהכרת טובה, ופתח את הקשר.
יצאה משם נערה חבולה מאוד. היא הסתכלה בזעם על רודולף
וברונהילדה. היא החלה לצווח מילים לא מובנות, ביניהם היה ניתן
לשמוע "... פעם שנייה! ... לא! ... להרוג! ..." (היא באמת רצתה
מודעה, אבל הנוסח "מקרוני... יפה" פשוט לא הספיק).
לאחר מרדף מלא בארועים (מצונזרים לשם השמירה על כבוד השושלת
המלכותית), רודולף וברונהילדה ניגשו לדרסי, שצבע הפנים שלה היה
אדום מאוד לא בריא.
"ובכן", אמר רודולף.
"ובכן", סיננה דרסי.
"זה לא היה מוצלח במיוחד הפעם, אני חושש".
"באמת?" היא לחשה באיום.
רודולף וברונהילדה התלחשו. פניו של רודולף אורו פתאום.
"אני יודע! בת אדם יקרה, האם תרצי לקבל חבילת נופש באיים
הקנריים שלנו? זה עם חוויה בלתי נשכחת של נופים, אגמים, ברכיבה
אגדית על גבו של פגסוס!"
פתאום נשמעה אוושה ונשמע רעש של ניפוץ חלונות.
"שמעתי את זה, חתיכת מתרומם!" קרא סופר-סוס והתנגש בקיר.
"שכחי מזה, בואי נברח!" ברונהילדה פיזרה את אבק הפיות.

מאוחר בלילה, במיטה, דרסי פתחה את עיניה. היא חשבה שמשהו מאוד
מוזר קרה... בפה שלה היה טעם של גלידה בטעם תות.
נו מילא, אולי חלומות באמת יכולים להתגשם...