למרגלית הר שפי, המתנחלת הגדולה מכולן


שושי הקטנה הייתה באמצע לנקות את הרצפה לקראת הבקורת. בוסקילה
שכבה על המיטה וקראה "לאישה" ואני שמעתי ברדיו את ורדה ומרחתי
לק. פתאום הגיעה דורית הסוהרת עם אחת חדשה שהחזיקה ביד שמיכה
ומזרון ותיק קטן. היא לבשה חצאית והייתה מסופרת קצר. ראיתי את
הפנים שלה איפשהו...
דקלה!
מה יש?
תקומי!
עזבתי את הלק, קמתי וניגשתי אליהם.
יש לכם פה שותפה חדשה לתא. אני רוצה שתקבלו אותה יפה.
בוסקילה עשתה איזה קול.
בוסקילה, לא דיברתי אלייך. דקלה, תסבירי לה איך הולך פה עם
המשמעת וכל זה. תני לה להרגיש בבית.
אבל זה לא הבית.
את תמיד צריכה להראות כמה את מטומטמת? שושי, תעשי ספונג'ה אחרי
זה. יאללה. תעשו הכרה ותעשו לה מקום. אני צריכה ללכת.
היא סגרה אחריה את הדלת. החדשה נראתה קצת בשוק.
איך קוראים לך?
לא ענתה.
מאיפה את?
מבית אל, היא ענתה חלש.
איפה זה?
יא אבלה, זה בשטחים! בוסקילה צעקה עליי מלמעלה.
טוב. לא יודעת, אמרתי. אצלנו לא מגיעים עד לשם. מקסימום
ירושלים.
גם שם גרתי, היא אמרה וטיפה חייכה.
באמת? נכון היא יפה? טוב. אני אכיר לך את הצוות. אני דקלה,
מבת ים. זאת בוסקילה מאשדוד ושמה הקטנה הזאתי שושי מקריית ים.
יש גם סטפני שהיא רוסיה מאור יהודה שהלכה מסדר חולים וויקטוריה
מבאר שבע. הנה פה יש מיטה פנויה. הראתי לה מתחת למיטה של
סטפני. עזרתי לה לסדר את המזרון והשמיכה עליה.
אז איך קוראים לך, מאמי?
מרגלית.
בוסקילה העיפה את העיתון ירדה מהמיטה ובאה אליה.
היה לך צמה וקוקו?
החדשה הסתכלה על הרצפה.
מה את מכירה אותה? שאלתי.
מה מכירה? זאת החברה של יגאל עמיר!
ואז גם אני נזכרתי. ההיא עם הבלונים והחגיגה. שלמדה גם כן בבר
אילן.
אני לא חברה שלו, היא אמרה כמו אחד שאמר את זה כבר אלף פעם
ואף אחד לא מאמין לו.
אז מה היה לך איתו?
לא עכשיו. בבקשה. אני עייפה. אני גם צריכה להתפלל.
אה נכון, את דתיה!
היא הסתכלה עלי ועוד פעם חייכה, אבל קצת לא נעים.
כן.
אני גם שומרת, את יודעת? שבת וכאלה. וגם בוסקילה. כולנו שומרות
מסורת. חוץ מסטפני.
טוב, יאללה! תרגיעי! בוסקילה נראתה קצת עצבנית. תשמעי, היא
אמרה למרגלית, אני ליכודניקית בדם ואני שונאת את החבר שלך
יותר מערפאת. רק שתדעי. ואל תסתבכי איתי למה אני קובעת פה.
מרגלית לא אמרה כלום. היא רק הסתכלה עליה בשקט. ואז היא אמרה:
הוא לא חבר שלי. וגם אני שונאת אותו.
באמת?
אני לא מצפה שתאמינו לי. אני רק מבקשת שלא תשאלו אותי יותר על
התקופה האיומה ההיא. בבקשה. קשה לי עם עצמי ואולי אין לי רשות
לבקש אבל אני מבקשת רק את זה. בבקשה?
בוסקילה חשבה הרבה.
נראה, היא אמרה בסוף.
מרגלית קמה הוציאה סידור מהתיק שהביאה והתפללה בפינה.

יותר מאוחר, ויקטוריה חזרה מהמקלחת. היא הסתכלה על מרגלית.
מי זאת?
חדשה.
על מה היא פה?
הייתה חברה של יגאל עמיר.
של מי?
נו, ההוא שרצח את רבין.
אה... אמרה והלכה לארונית שלה, מוציאה משם מברשת.
מה, לא אכפת לך? בוסקילה הסתכלה עליה.
ממה?
מה ממה? מזה שהיא הייתה איתו!
נו? ויקטוריה העבירה חזק את המברשת על השערות הרטובות שלה.
מדברים על זה כאילו מי יודע מה קרה. מה אכפת לי אני מכל
הפוליטיקה הזאת. הם כולם זבל. מה יש היום בטלויזיה?

אחר כך, סטפני חזרה מהמסדר חולים וישר באה והתיישבה לידה.
נכון את מרגלית הר שפי?
היא עשתה כן עם הראש.
תגידי, את בתולה?
מרגלית לא ענתה, אבל נהייתה נורא נבוכה.
מה את שואלת אותה שאלה כזאתי? אמרה ויקטוריה. היא דתייה.
אסור להם בלי חתונה.
אז מה, לא שכבת עם אף אחד? גם לא איתו?
היא נאנחה:
לא.
אבל אמרו...
אני לא רוצה לדבר על זה.
היית שוכבת איתו?
סטפני, די. עזבי אותה.
מה יש? מה אמרתי? תגידי, נו. הוא לא משך אותך? כזה בחור
סקסי?
מרגלית הסתכלה על הקיר שממול, כאילו יש שם איזה תמונה והיא
מנסה להבין מה בדיוק מצויר שם.
הוא משך הרבה בחורות, אבל לא אותי. לא הייתי איתו בקשר בשביל
זה. הבחורה שהוא רצה זאת נאווה, אתם בטח יודעות כי כתבו על זה
בכל מקום. הוא בן אדם מבריק, עם המון ידע. יודע להלהיב.
אבל...
הסתכלנו עליה והיא חיכתה כמה דקות עד שהמשיכה:
אבל בלי מצפון. יש לו קסם, אבל אפל. זה לקח לי זמן להבין.
האמת שהוא אוהב רק את עצמו.  

האמת שעל הרצח של רבין לא מדברים כל כך הרבה פה.
פעם אחת, בזמן שהראו בטלויזיה את העצרת הזאת שעושים בתל אביב,
עם כל הזמרים, אחת הסוהרות אמרה:
כל האשכנזים המנייאקים האלה, עושים כל שנה חפלה בכיכר. הם
שונאים את העם שלהם. יגאל היה עמך. לא כמוהם. בשביל זה הם
שונאים אותו.
באמת? שאלתי.
מה את חושבת? באמת אכפת להם מרבין?
לא יודעת.
הכל זה בגללם. אני אומרת לך, פעם כתבו שהם בעצמם רצחו אותו.

כמה ימים אחרי שהיא באה ישבנו, עישנו (חוץ ממנה) והתחלנו לדבר
על הכל.
אתם יודעות למה אני כאן. אבל למה אתם פה? מרגלית שאלה.
אני על סמים ושודים, אמרה בוסקילה.
אני גנבתי אוטו עם חבר שלי, אמרה ויקטוריה.
אני גם גנבתי, בשביל סמים, אמרה סטפני.
שושי שתקה.
ולמה את פה? היא שאלה אותי.
אני על רצח, אמרתי.
של מי?
גיסי.
למה?
ניסה לאנוס אותי, המנייאק.
אבל אז זה הגנה עצמית.
ראו שהיא למדה משפטים.
כן, אבל אני עשיתי את זה כמה ימים אחרי זה.
ומה עם אי שפיות?
לא עבד. אז קיבלתי מאסר עולם אבל יש סיכוי שבראש השנה הנשיא
יקצוב לי או משהו.
ואת? ביקשת מהנשיא?
לא.
כמה יש לך?
תשעה חודשים. ועוד חמש עשרה על תנאי.
בניכוי שליש זה חצי שנה.
כן.
אז שיחקת אותה.
היא הזיזה את הראש מצד לצד.
לא, דקלה.
למה?
מהכלא אני אצא, אבל זה ילך איתי לכל החיים.
שתקנו קצת עד שהיא אמרה:
בואי אני אעבוד איתך על הקריאה.

סטפני עברה לידה בחצר ואמרה לה בשקט, ככה שאף אחת לא שמעה (אבל
אני שמעתי):
אני חושבת שהוא גיבור.
הוא לא.
מה?
הוא לא גיבור.
למה?
הוא גרם לנו לאסון נוראי.
מה אבל חשבתי שגם את נגד אוסלו...
לא שייך.
אז מה?
תראי. הרצח הזה היה בשבילי כמו סכין בלב. כעסתי על רבין אבל לא
רציתי שזה מה שיקרה. יגאל רצה להציל את המדינה. אבל אף אחד לא
נתן לו אישור לרצוח בגלל זה.
סטפני עיקמה את הפרצוף, אמרה לעצמה משהו והלכה משם.

עבדנו במכבסה. הביאו כמה מהבטחוניות, כולל את פטימה, שיושבת
שישה מאסרי עולם על הפיגוע בקו 4 בירושלים. אנחנו לא מכירות מי
יודע מה, לפעמים קצת מדברות. אבל פתאום ראיתי איך פטימה הסתכלה
עליה, על מרגלית. מנסה להזכר מאיפה היא מכירה אותה (זה היה ככה
גם בחדר אוכל ובחצר).
זאת החברה של ההוא שרצח את רבין?
כן, כן. זאת אומרת, לא חברה חברה. חברה בלי זיונים.
נראית מסכנה.
מה, את לא שונאת אותה?
למה?
היא מתנחלת וכל זה...
היא הסתכלה עלי.
מה קשור? בתור מתנחלת היא מנייאקית. אבל בתור היא? וואלה, כמו
ילדה קטנה זאתי. עשו ממנה כזאתי פושעת ומה? נראית יותר כמו
ילדה טובה שהגיעה לפה בטעות.
היא עובדת על כולם, אמרה בוסקילה וחזרה לקרוא את 'מלאך או
שטן' של שרה אנג'ל.

הסתכלתי עליה במקלחת. היה לה גוף יפה. פיטמות חומות. לא שאני
לסבית או משהו. אבל מסתכלים. אצל הבנים אני יודעת גם שמסתכלים
במקלחות אחד על השני. הגוף שלה חיוור. אין לה סימן שיזוף בכלל.
לא כמו שיש שהציצי לבן והבטן והצוואר כהים. הכל חיוור. ובלי
תכשיטים ועגילים. רק שרשרת אחת. הייתה מתרחצת כשכבר לא היו
הרבה בנות במקלחת.
מי שהכי יפה פה זאת ויקטוריה וכולם פה יודעות את זה-אומרים שעם
השיער השחור שלה והעיניים היפות שלה והגוף שלה היא הייתה יכולה
להיות דוגמנית...
מה את מסתכלת עליי? היא אמרה לי פעם אחת.
סתם.
אני אפתח לך את הראש יום אחד, אני נשבעת לך.
יש לך גוף נורא יפה.
כמה מהבנות האחרות צחקו.
תגידי, את דפוקה לגמרי?
בטח חבר שלך נורא שמח.
היא המשיכה להתרחץ. אח"כ כשהיינו לבד היא אמרה לי שחבר שלה אף
פעם לא אמר לה שהיא יפה.

הסתכלנו בערב בטלויזיה. היה פיגוע באותו יום.
את מאמינה שפעם יהיה טוב?
אני מאוד מאמינה ומתפללת.
איך את יכולה להמשיך ולהאמין אחרי כל מה שקורה?
זה לא קל, אבל מוכרחים...
ומה שקרה לך. למה אלוהים נתן שיעשו לך ככה?
אני לא יודעת. אין לי הסבר לכל דבר. אבל כנראה הייתי צריכה
להגיע לפה.

מה זה כאב לי כשלקחו אותה לערעור בבית משפט. לא רק הידיים גם
הרגליים שלה היו באזיקים. למה? מה חשבו, היא תברח להם? אני
אומרת לכם, בחיים, בחיים היא לא הייתה עושה את זה. אצלנו אמרו
שזה בגלל שכולם, כל השופטים והעיתונאים, שמאלנים. יכול להיות.

לבוסקילה היה יום הולדת. עשו לה עוגה. גם הבת שלה אמרה שתבקר.
בצהריים עשינו קצת מסיבה עם העוגה וקצת מהיין לשבת וכמה ביסלי
וכאלה שהבאנו מהקנטינה.
מרגלית!
היא הרימה את הראש.
רוצה עוגה?
מצטערת. אני בשרית.
בוסקילה הסתכלה עליה ובסוף אמרה:
אני אשאיר לך חתיכה לערב.
תודה.

בסוף היא השתחררה, אחרי 4 חודשים בערך. קיבלה חנינה והיה הרבה
רעש, כי אמרו למה הנשיא נתן לה וגם שלא היא כתבה את הבקשה
אליו. מה שכן, היא מאוד עזרה לי לעבוד על הכתיבה. כשהיא יצאה
אמרה לכולם שלום ושתבוא לבקר. מישהי אמרה שהיא השתחררה מוקדם
כי היא אשכנזית. יכול להיות. קבלנו ממנה מכתב לראש השנה. אני
בינתיים קיבלתי קיצוב, ל-17 שנה. עם שליש ומנהלי אני צריכה
לשבת עוד חמש שנים. לא נורא. העיקר שכל החבר'ה עוד איתי.