אז מה אם עוד לא התגייסתי, ובינתיים אני לומדת. גם ככה נשארה
לי רק חצי שנה עד הסיום, אז מה כבר יש לי לעשות, חוץ מללמוד עד
הגיוס? נכון שלא הלכתי ללמוד הנדסת מכונות מתוך בחירה אישית
שלי, וחשבתי לעשות קודם צבא ואז ללמוד מה שייראה לי נכון. אבל
לא כך יצא, ועוד סמסטר אחד נשאר לי עד קבלת תעודת הנדסאי.
אבל כל החברות שלי כבר בצבא והרבה חברות גם השתחררו או
משתחררות עוד מעט. אני שומעת מכל המכרים שלי מה זה החיים בצבא.
לכל אחד יש חיים אחרים. אני יודעת שלא קל להם, אבל חלקם עושים
שם ממש אחלה חיים. אני כבר כל כך רוצה להתגייס. זה עוד שלב
לפני היציאה מהבית, עוד שלב קטן. (של שלוש וחצי שנים...)
אז מה אם אני לא ממש מתעניינת בפוליטיקה. ואני לא תמיד עוקבת
אחרי השתלשלות האירועים בארץ, אחרי הכל - אני רוב היום
בלימודים. ונכון שלפעמים אני מעדיפה לראות סדרות קומיות או
סרטי פעולה במקום לראות, נניח, את "המבחן של המדינה". בחירה
שלי, לא?
אבל אני כן רואה חדשות בשמונה בערב ואני כן קוראת עיתונים
יומיים. ביום שישי אני קוראת גם כתבות במוספים השונים ועוד את
העיתון המקומי. ואני רואה קומדיות בשביל לעודד את רוחי. לרוב
אני לא במצב רוח מרומם במיוחד, בעיקר לאחרונה, ואני צריכה
דברים שיצחיקו אותי לצד המציאות שאני מתעוררת אליה.
ואם כבר מדברים על מציאות...
תקראו לזה "מציאות נפרדת" אם תרצו, אבל לצערי זו המציאות אליה
קמתי וממנה הלכתי לישון (אם בכלל) בחודש האחרון. זמן השינה שלי
היה משהו בסביבות השלוש שעות בלילה ועוד יום לימודים ארוך
אחריו. אכלתי הכי פחות שיכולתי, וכשכבר אכלתי כל פעם הרגשתי
בחילה ורצון עז להקיא. זה לא היה נחמד. גם יש לי כמה שריטות
בכל מיני מקומות, אבל אני חושבת שזה כבר נעלם... בשלב מסויים
הגעתי למסקנה שזה לא יכול להימשך כך ולקחתי את עצמי בידיים.
קראתי ספר כוחו של התת-מודע מאת ד"ר ג'וסף מרפי. הספר הזה
עזר לי מאוד; לאחר הקריאה בו כבר ויתרתי על המחשבה על
פסיכולוג. הצלחתי לרפא את עצמי, איך שבחיים לא חשבתי שאצליח.
בהרבה דברים התחלתי ממש מאפס. לקח לי זמן לחזור לאכול כמו
שצריך ולהפסיק לפתח נטיות אובדניות. אבל עכשיו די חזרתי לעצמי,
חזרתי לשמוע מוזיקה, ולצחוק, חזרתי לכתוב, חזרתי לבלות. התחלתי
להינות שוב מהחיים, אחרי שזמן לא מועט לא ראיתי חלקיק אור.
אל תגידו לי עכשיו שאני לא מסוגלת להתמודד עם המציאות.
התמודדתי עם עצמי, ועם האי-שפיות שלי, ועם
התפיסה-המעוותת-זמנית שלי את העולם. אל תגידו שאני טיפשה, אני
לא חושבת שאני כזאת. כי אם הייתי טיפשה, הייתי נכנעת למחשבות
שלי וממשיכה לגרום לעצמי נזק. תגידו שיש לי תפיסה מעוותת; אבל
מאיפה אתם יודעים מה נכון ומה לא? אולי אתם חושבים כמו בשיר של
"מופע הארנבות של דוקטור קספר"...
אווו את לא מבינה
את סתם ילדה קטנה
מה רוצים ממך?
כולם קוראים בשמך
אל תהיי תמימה!!!
טוב, אז קטנה אני לא, ובטח שלא תמימה. אבל, היי - מה אני
מבינה? |
