ובאותו יום, עת יצאתי הבית, ידעתי שאתה לא אתה.
קולך לא קולך. פניך לא פניך. ירדתי, רצתי, נפלתי.
עמדתי, עצרתי, התבוננתי. בהיתי, תמרור עצור אותת לי לשלום.
אשליה. כישוף, קסם. אהבה כך אמרת. סחרור פתאומי, זוג
אופניים נוטות לנפול, ילד עם מכאובי השן הראשונה ואני.
מערבולת. סערת רוחות. גשם. קיפאון. 5 דק' של קיפאון. ניתוק,
התחברות, שוב ניתוק. מסך טלוויזיה מקולקל, פתיתי שלג נמסים.
לילה גמור. יום נפתח. קלף חדש. אקסטזה חדשה. מכר חדש. אתה חדש.
אני חדשה. עבודה חדשה. שקט. זרם דק של מים, נקיק של אבדון.
שאיבה. נחלים של מידע, מלחמה. סופניות. הריגה עצמית. הריגה
נפשית. חניקה. אהבה מתה. סוף. אשליה. התחלה. גמורה. מוות. חיים
ריקים מתוכן, חסרי חמצן. חמצן לנשמה. מוות קליני. חזרה לחיים.
גשמיות. עושר. חופש בטל. אסיר עולם. חופש האמת. חופש המוות.
הלוואי הייתי כזה. אתה. שקט. מה אתה? לי? לך? לא ידעתי. שלוות
עולמים. כדור. הדק. ירייה. "חופש המת, אמרתי פעם, הכי משחרר".
אתה. אני. הדרור. שמיים כחולים, אני בתוכם. גופי באדמה קרה,
נפשי בכחול של טוהר. אתה שוב אתה. ואני ,אני סוף לקיומי. לא
עבר, לא הווה, לא עתיד. אקסטזה של המוות. ככה רציתי. ככה
קיבלתי. חופש.