על מנת למנוע אי הבנות בנוגע לסיבה שאלוהים היא אישה אני פותח
את הסיפור בהקדמה קצרה(?) על אלוהים. האופרה גורסת שאלוהים היא
פולניה שמנה וממורמרת אשר בעלה, השטן, זנח אותה כי נמאס לו
מהשיגעון גדלות שלה אבל הוא עדיין בא לבקר מדי פעם (וזה מסביר
את התקפי הזעם שלה). היא תמיד חייבת להגיד את המילה האחרונה
כדי לחוש מלכה ולא עקרת הבית הפשוטה. שאנחנו כותבים את שמה עם
שגיאות כתיב, זה לא "אלוהים" אלא "אולהיא", שזה קיצור של
"אלה-היא".
בראשית... (נדלג לאקשן)... וביום השישי בראה אלוהיא את האדם על
מנת שינעים לה את זמנה בריקודי סטרפטיז נועזים ומופעי מקלחת
פרטיים, חוץ מזה התקלקלה לה המכונת כביסה. אדם היה מפגין את
אונו שוב ושוב לפני המלכה המיסתורית שיצרה אותו, תיקן לה את
מכונת הכביסה ואף שיחרר את הסתימה במקלחת המלכותית... ותראה
השמנה כי טוב.
יום אחד בעוד אלוהיא חופפת בשמפו קרמה בריח פסילורה את שערה
היא שמעה דפיקות בדלת הראשית, מייד שמה מגבת על ראשה וחלוק משי
אדום על גופה האדיר והחלה מתגלגלת לעבר הכניסה כשהיא משאירה
אוקיינוסים של מים בניחוח פסיפלורה מאחוריה. " מי סה", שאלה
בקול נינוח. "זה אני, אדם" השיב הדופק. "בבקשה היכנס עלם
חמודות שלי, מה מעיק על ליבך? ספר למלכה שלך!!!". "אני קצת
בודד, ונמאס לי להתקלח לבד ולאונן, אולי תושיטי איזו יד חזקה
או זרוע נטויה ותעזרי לי לגמור?!". אלוהים השתובבה לה במחשבה
מעט ואז השיבה "אני לא יכולה, אתה צעיר מידי בשבילי, חוץ מיסה
(מיזה) אני נשואה לקRציה הסה!!! זה לא בעל, זה זבוב!!! בעל,
זבוב!". "אז אולי תביאי לי מישהי שכן תוכל לעזור לי!" רטן
אדם.
בעוד אדם מתחנן, אולהיא שקעה לה לזיכרונות ישנים וכואבים
מהתקופה שהיא ובעלה השרמנטי והשזוף עם זנב גדול בין הרגלים רק
הכירו והחלה לדמוע לה ולצעוק ברוגז ועצבים. אדם רץ לשרותים
והביא לה כמה עננים רכים כדי שתוכל לנגב את דימעותיה ואז מבלי
לשים לב שלחה הפולניה העצומה את ידה במהירות אדירה לעבר אדם
וחבטה בו בבהמתיות הרשלנית שלה בעודה לוקחת את העננים ומקנחת
את אפה בקול רועם ומלא ליחת סיגריות האופייני לגרושה שכמוה.
אותה מכה מלאת עצבים יצרה את הביטוי הידוע לכעסה של אולהיא,
"חרון אף".
לאחר שנרגעה ומצאה את אדם שרוע מדמם על הריצפה החליטה שזה הרגע
לנקום בכל הגברים!...אבל היא גם נזכרה שאין לה בשר למרק של
שבת!!! בשניה אחת זדונית היא שלחה את ידיה המדושנות וחטפה את
אחת מצלעותיו על מנת לצרפה למרק. "אין לי ברירה אדם, אתה חייב
להבין שאם בעלי חוזר ואין לו מרק לשבת בערב הוא יכריז עלי
מלחמה..." אמרה לאדם מחוסר ההכרה בעודה מכניסה את הצלע למרק.
באותו רגע עלה במוחה רעיון כיצד תוכל לתרץ את המעשה שלה: "אני
אכין לו בת זוג שתשתיק אותו לכמה חודשים ואז אני אפטר ממנה!"
חשבה לעצמה.  וכך לקחה לה עוד צלע מגופו של אדם, הרימה אותה
גבוה לשמים... והוסיפה אותה למרק.
בעודה מגששת במקרר על מנת למצוא כמה עגבניות נתקלה בדג רקוב.
"מי ידע על סה?!" חשבה לעצמה. ותפתח השמנה השמיימית את הדג
ותנקה אותו מכל איבר בעל ערך תזונתי ותמלא אותו בכמה שערות
בלונדיניות שנשארו על המסרק שלה ובשני גושי שומן בשביל הנפח.
ותפיח רוח חיים בדג ותקרא שמו "חווה" על שם הניחוח הכפרי שבקע
מן היצירה החדשה. "לכי לאדם ושיכבי עימו עד שימאס לו, מבינה
אותי?!". "איזה חתיך!!!" השיבה חווה בקול מזרחי שיכוני. ומאז
חווה ואדם מזדיינים להם ברחבי השדות והנחלים של גן עדן ואלוהים
מביטה בסרט הפורנו שיצרה במו ידיה בסקרנות וקינאה.
זהו הסיפור על תחילתו של הגזע האנושי ועל הקשר שלו עם הגברת
הגדולה שלמעלה. זה גם מסביר למה נשים הם בד"כ בעלות יחס
"מסריח" ומזלזל לגברים שלהם ולמה יש להם ריח של דגים ממקומות
מיסתוריים (על שכל הקרפיון נדבר בפרק הבא).
עד לפעם הבאה זיכרו, אם אתם בתקופה כואבת אז כנראה שאין
לאולהים בשר למרק.