- אתה רוצה להגיד לי שזה יעזור?
- צריך אמונה, שכחת?
כיכר ציון, בין המדרחוב ורח' יפו, הייתה מלאה. הרמקולים השמיעו
שירים של נעמי שמר ודודו ברק. הרבה שוטרים ומחסומים היו
מפוזרים שם, נוסף למפגינים הרבים. בנוסף, הגיעו הרבה צוותי
טלויזיה ועתונות. היה חמים באוויר. מזג האויר היה של תשרי, רגע
לפני הגשמים הגדולים.
- תראה כמה שוטרים הם הביאו עלינו. זה לשמור עלינו, או עליהם
שם בכנסת? אחד המפגינים אמר לחברו, סמוך לחנות של קרביץ.
- רבין מפחד. אני אומר לך. עוד טיפה והוא ישבר.
- אתה טועה, אמר אחר בצער.
-מה, בששת הימים הוא לא נשבר?
- כן. אבל השמאלנים שולטים על הכל. גם עליו.
-לא ילך. אין לו רוב. בקושי הוא מצליח לשרוד עם הגולדפרב הזה.
הקהל הרב, על שלל הכיפות והחצאיות שבתוכו, נשא עיניו אל המרפסת
שמעל בנק לאומי בבניין סנסור, שם התכנסו הנואמים ועמדו להתחיל.

בינתיים, נערים חילקו עלונים של כ"ך; אחרים החתימו על עצומה
למען העמדה לדין של ראש הממשלה על בגידה. בנוסף, החתימו על
עצומה לשחרור האסירים הלאומיים ובראשם פופר ושקולניק על רקע
שחרורם הצפוי של אסירים פלשתינים.
רבים נופפו בכרזות ובשלטים שעליהם נכתב: "שלום בלהות", "העם לא
חתם", "לרבין אין מנדט", "משאל עם עכשיו" ו"זה לא שלום זה
טרור!". כמה אף שרפו, מול המצלמות, את תמונותיהם של רה"מ, שר
החוץ והמנהיג הפלשתיני.
ביבי החל את נאומו. כשהוזכר שמו של ראש הממשלה השנוא רבו
שריקות הבוז והצעקות.
- רבין לך הבייתה!
- אין לך רוב יהודי! אין לך מנדט! נשענים על קולות של אש"ף!
- פושעי אוסלו לדין!
- לך הבייתה יא שיכור!
- ממשלה מושחתת! קניתם את השלטון עם מיצובישי!
- בוגד!
ביבי ניסה כביכול להרגיע אותם, מתקשה להסתיר את הנאתו מהמראה
והקולות. הוא המשיך בנאומו וכשהוזכר שמו של יאסר ערפאת הגיעו
הצרחות לשיאן:
-הנאצי הזה!
-לחסל אותו!
ביבי המשיך, מעודד:
- אני שואל אתכם, איך אפשר לעשות איתו הסכם? איך אפשר להכניס
לפה צבא של מחבלים ולתת להם נשק?
ואז סיכם:
- רק אנשים מנותקים מהמציאות, מנותקים מהארץ, מסוגלים לחתום על
הסכם כזה, שאינו שווה את הנייר עליו הוא נחתם. כשנגיע אנחנו
לשלטון וזה יקרה בקרוב, נבטל אותו וזאת התחייבות חגיגית!
מחיאות הכפיים היו נלהבות.
- אז מה עם הודיה?
- עדיין לא נפגשנו. מנסים לסדר משהו. אולי היא תגיע הנה.
- אחי, שיהיה בהצלחה.
- מה אתה אומר על ההיא שם, ליד ספיר?
- בסדר.
- נו? אולי תנסה?
- לא יודע...
- אני מכיר את אח שלה. היא למדה בחורב. נדמה לי שהיא עושה
שירות לאומי ב'ביקור חולים'. רוצה נתעניין בשבילך?
- אולי אני אלך לדבר איתה אחר כך. אבל תודה, נשמה.
- אגב, איך עבר הצום?
- עבר, עבר. הסוף אתמול בערב היה קצת קשה, כמו תמיד. ואצלך?
-אתה יודע, כל היום כיפור הזה חשבתי על ההפגנה הזאת. זה פשוט
בער לי בעצמות. הם כל הזמן מנסים לסתום לנו את הפה, אתה יודע?
אבל עכשיו הם יראו במי תומך העם באמת...
- כן. הם נבלות. אלוני הרי כבר ניסתה בקיץ לסגור לנו את הערוץ,
זוכר?
והם קוראים לעצמם דמוקרטים.
- כן אה? אז מה אתה אומר על הזיכוי של סימפסון? ראית מה זה?
- נו, החבר של הזאתי שהוא רצח היה יהודי. והם אנטישמים שם,
כולם. גם הכושים.
- שמעתי זה היה נקמה על רודני קינג.
- מי?
- אתה יודע, ההוא שהשוטרים היכו. אפילו שהיה צילום בוידאו יצאו
זכאים!
- כמו אצלנו. עם היס"מ.
עכשיו נאם שרון. הוא דיבר על בוגדנות השמאל ועל עריצותו
ההסטורית. על זה שאף ממשלה לא ויתרה מרצונה על ארץ ישראל. גם
הוא הצהיר שההסכמים לא יחייבו אף ממשלה לאומית שתקום במהרה.
-אתה רואה? טוב שעוד יש על מי לסמוך!
- כן, אריק גדול. אם רק הוא היה ראש הממשלה...
השוטרים הביטו בשעמום. הניידת שנועדה לעצור מתפרעים עמדה ריקה,
לפי שעה.
- מה אתה אומר על הכרזה שהביאו? הראש שלו עם מדים נאציים?
- בא לי להקיא.  
- מה יהיה, רחמים?
- אני יודע מה יהיה? אני מבין את האנשים פה. אתה יודע שאני
ימני. אבל...
- נו?
- אבל זה כבר מתחיל להיות לא טוב. משהו רע קורה.
-למה אתה מתכוון?
-לפעמים אני חושב שכבר אין לאף אחד שליטה על מה שקורה.
אדם מבוגר חצה את הכיכר כדי להגיע לרח' המלך ג'ורג'. הוא הביט
סביב מופתע. הוא ניגש לנער אחד שהחזיק שלט "רבין תתפגר":
- למה כל זה?
- מפגינים. נגד אוסלו.
- באמת?
- כן.
האיש חייך.
- טוב לראות שלנוער אכפת. לא כולם אדישים, כמו שכל הזמן
אומרים. כל הכבוד!
הוא טפח על שכמו של הנער והמשיך לדרכו. באזור של רח' לונץ ישבו
כמה בנות, שלקחו הפסקה מהחלוקה של סטיקרים ועלונים. לכל אחת
היה מודבק משהו על החולצה והחצאית מג'ינס, כולל "העם עם הגולן"
והסטיקר החדש יותר "חברון מאז ולתמיד".
- אמא שלי אמרה שאם השוטרים תופסים אותי לא להגיד כלום, רק
להתקשר הבייתה.
- כן. הכי טוב.
-השוטרים האלה פשוט שונאים אותנו. חודש שעבר, בכיכר פריס, הם
באו עלינו עם פרשים על סוסים. ועם האוטו של המים. ואלות. אני
אומרת לך, עם אלות! נגד אנשים מהעם שלהם!!!
- נבלות, מה אני אגיד לך.
- כן. מה הם לא עושים לנו. הפכו אותנו לאויבים. התקשורת העוינת
הזאת. לא כותבים מילה על מה שעובר עלינו. ועל הקורבנות של
השלום הזה. לא יעזור להם... תראי, הנה הם באים לצלם.
היא הפסיקה והוציאה לשון לצלם. הוא צילם וחייך.
- את הולכת לכנסת אחרי שהם גומרים לדבר? אמרו תהיה צעדה.
- כן. אבל נראה לי יהיה בלגן רציני. ההורים שלי מודאגים.
- אמא שלי מה זה בוכה. את יודעת, לא רק מההסכם הזה. מהשנאה.
שנאת אחים. כל מה שיהודי הם שונאים.
- וואלה. איך הם שוכחים שכולנו אותו העם? שלכולנו יש אותו
גורל? את יודעת, אפילו הערבים יודעים את זה!
- אני לא מבינה אותם. בכלל. הם כמו גויים.
- אז מה עם סוכות?
- אולי ניסע לכינרת. ואת?
- דודה שלי והילדים שלה באים לפה.
- איך היה סיינפלד השבוע? ראית?
- לא. אבל הקליטו לי.
דוד לוי גורש בשריקות מהמרפסת. אמא אחת רצה אחרי אחד מילדיה.
איש מבוגר חילק ניירות בעד חידוש הסנהדרין. בחורה החתימה
מתנדבים לישוב מאחזים. בכיוון נחלת שבעה, ישב בחור כהה בכיפה
שחורה ודיבר בסלולרי:
-אמא? מה נשמע? אני בכיכר ציון. בהפגנה. כן, באו הרבה. אלא מה?
אבל זה לא מספיק. כן, אני אבוא בשבת הזאת. בשבת הבאה אנחנו
בנצרים, בעזרת השם. תגידי לחגי שאני כבר אדבר איתו. אז ביי.
לא הרחק, המשיכו את השיחה השניים ממקודם:
- ואם יקום מישהו ויעשה משהו כמו שהם מדברים שיכול להיות?
- אל תדבר על זה. עוד תהרוס.
- לא, ברצינות.
-אתה מאמין שבאמת זה יקרה? זה פרובוקציה! של השב"כ!
- ואם בכל זאת?
- אם בכל זאת? אני לא אוכל שלא להבין. תראה איך הוא מדבר
עלינו. סייענים של החמאס. פרופלורים. עושה הסכם מאחורי הגב
ונגד העם. עם קולות גנובים ומה שהכי גרוע, בקולות של ערבים. כל
התפילות ביום כיפור התפללתי שהוא יפול עד יום כיפור הבא. לא
אכפת לי איך.
-אבל בכל זאת...הוא עשה כמה דברים בשביל המדינה...ואולי הוא
באמת מאמין בזה...
-אז מה? הוא אחראי, בכל מקרה, לאסון הזה! הרי בלעדיו הם לא היו
יכולים לעשות כלום! זאת הבעייה! ואל תשכח את אלטלנה...
- לא יודע. גם חבל לי עליו.
- ועל העם היהודי? וארץ ישראל? והתורה? לא חבל?!
- אבל בשביל זה אנחנו רוצים בחירות או משאל עם, שכחת? אנחנו
צריכים לעורר את העם...
- בחייך. משאל עם? עם הערבים? בחירות? הרי הוא נבחר בפעם
האחרונה! ואם ננצח וזה עדיין יהיה אותו דבר? תשמע, לעם הדפוק
הזה יותר חשוב הכדורסל שהיה הערב ממה שהולך בכנסת. הם לא
מבינים כלום. רוצים את השלום במקום להלחם. הם צריכים שיראו להם
את הדרך הנכונה. שיבינו שאלה בוגדים. כמו שאומר העצני, כל
השלטון הזה לא לגיטימי במהות שלו, את כולם שם צריך להעמיד
לדין.
-תשמע, אני מסכים איתך לגבי ההסכם. אבל בכל זאת, זה קצת
קיצוני. הם נבחרו בבחירות...אני לא אוהב מה שהם עושים, אבל הם
גם יהודים...בכל זאת, הם לא עד כדי כך...
- יהודים? הערב רב האלה? היהודים האמיתיים זה אנחנו! ולעזאזל
הבחירות. הקול שלי שווה יותר משל הערבים ומי שעוזר להם ולא
איכפת לי שיקראו לי פשיסט וגזען. אין שום דבר רע בפשיזם
וגזענות אם זה לטובתנו.
- אז מה אתה אומר?
- אני אומר שדמוקרטיה זה טוב לשמאלנים. לא ליהודים. המדינה
צריכה להיות יהודית, לפני הכל. ואם הדמוקרטיה שלהם לא משרתת
אותנו, את מה שאנחנו מאמינים בו, אין מה להשאיר אותה. אבל
בעצם, עדיף שעד שהיא תיפול, שישארו הם בשלטון.
- אתה מעדיף את השלטון השמאלני??
- מה אתה חושב? בהם יותר קל להלחם! ואחרי שרבין יפול הכל יפול!
מזל שגולדפרב קיים. תראה כמה שהוא עזר לנו היום והרס להם! אם
הוא לא היה קיים, היה צריך להמציא אותו, בחיי.
- ובסוף? מה יהיה?
- בסוף אנחנו וכל עם ישראל ננצח, בעזרת השם. אבל אני לא מקנא
בהם...הוא ירק הצידה.
- ורבין?
- אללה ירחמו.

נערך קלות באוגוסט ואוקטובר 2005