[פרסום ראשון מעזבון המכתבים של ראש הממשלה המנוח]
בס"ד
כ"ה תמוז תשנ"ה
לכבוד
ראש הממשלה
יצחק רבין
שלום!
אני רחלי, בת ,12 מהיישוב דאלים בשומרון. קצת קשה לי לכתוב לך,
אבל הרגשתי שאני מוכרחה. אני רוצה להגיד לך שאני כועסת עליך.
כן. למה אתה מתנהג אלינו ככה? למה אתה נותן את הארץ שלנו
לערפאת? אנחנו לא אוהבים את ערפאת. הוא מה זה מגעיל! ועוד עם
הזיפים האלה! אמא שלי אומרת שהוא נאצי ואבא שלי קורא לו עמלק.
האמת שזה עושה אותו קצת קולי... לא חשוב. ולמה אתה מתעלם
מאיתנו? אני רוצה שתדבר אלינו. ושתבוא לפה. אנחנו העם שלך!
אנחנו יהודים, וזה הכי קול להיות יהודים. ככה המורה דבורה
אומרת. בערך.
לאבא יש תמונה שלך כשהיית הרמטכ"ל של ששת הימים. היית נראה מה
זה שווה! גם נריה וחני מהכיתה שלי חושבות ככה אבל אסור לומר את
זה. אתה מוקצה. חבל. מצאתי אותה בין הספרים והחוברות על ששת
הימים שאבא שומר. היית נראה לגמרי אחרת מאיך שאתה נראה היום
בטלויזיה ובשלטים על הקירות ובהפגנות.
תגיד, למה אתה לא יכול להיות גיבור כמו פעם? להרגיע אותנו?
לחבק אותנו? אנחנו נורא מפחדות. במיוחד אחותי רבקה. הכי
מפחידים אותה השוטרים הפלשתינים שהבאת לפה. אחד מהם עצר אותה
פעם ושאל "אינתי יהוד?" והיא הנהנה ככה בפחד. "יש לך סיגריה?"
הוא שאל והיא אמרה שאסור לה לעשן. הוא צחק. הוא דיבר איתה עוד
קצת ובסוף אמר "להתראות, יעלת החן," והלך משם. דווקא ידע עברית
יפה, כי הוא עבד אצל יהודים פעם, בבניין. לא משנה. כל הזמן
אומרים לי, רחלי, תדברי לעניין, אבל זה נורא קשה לי, ואמא
אומרת שכבר היה צריך לקחת אותי לאיבחון, ואחי יהונדב צובט אותי
ואומר "אותי היא מצחיקה". אז מה יהיה? נורא עצוב לי כל זה...
בבקשה, אל תפנה אותנו! זאת ארץ ישראל וחוץ מזה יש לי פה את
הבית שלי והחברות שלי והגבעה הזאת ליד הישוב שאני אוהבת לשבת
שם להסתכל על הנוף. תבוא תבקר. אם תרצה, תוכל לישון בחדר של
אחי אמציה שבצבא. אני אשמור עליך מאחותי יראת, כי היא יותר
בקטע של ההפגנות. בבקשה תבוא! לקחתי את התמונה שיש לאבא שאתה
נראה כל כך מרגיע ושמתי אותה בחדר. אבל מתחת למזרון. מוקצה.
אתה יודע.
שמור על עצמך.
רחלי,
שנורא כועסת עליך,
ורוצה שתבוא כבר. |